עונשו של מורשע בעבירות סמים יוותר על כנו - פסקדין

1. המשיב הורשע, בבית הדין המחוזי, על פי הודאתו, בעברה של שימוש בסם מסוכן לפי סעיף 7(א) ו-(ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג- 1973, ובעברה של החזקת כלים, לפי סעיף 10 סיפא לפקודת הסמים המסוכנים. עניינן של העברות בכך שבמהלך טיול יחידתי, בבית החייל באילת, הבחין מפקדו של המשיב כי חייל אחר, ששהה עם המשיב באותו חדר, זורק מן החלון כלי לצריכת סמים. בהמשך התוודה המשיב בפני מפקדו כי הכלי שלו, וכי עשה באמצעותו שימוש בקנאביס מספר שעות קודם לכן. בחקירה חזר בו המשיב מן ההודיה. המשיב היה נתון במעצר במשך חמישה ימים ואחר כך שהה במעצר פתוח, עד שנגזר דינו, במשך כשבעה שבועות.

2. בפני בית הדין קמא הוברר כי מצבו המשפחתי של המשיב סבוך - הוריו של המשיב גרושים, המשיב מתגורר עם אמו ואחותו, ושתיהן אינן בקו הבריאות. מצבה הכלכלי של המשפחה קשה והמשיב זוכה בשל כך להטבות שונות מן הצבא ועובד, לפרנסת הבית, בשעותיו הפנויות. המשיב מצוי בשירות צבאי כשנתיים וחצי ומשמש כמכונאי רכב. לחובתו מספר עברות משמעת. מפקדו מוסר, בחוות דעת כתובה, כי חרף קשייו מבית, שירותו של המשיב טוב, והוא מקצועי, ממושמע ואף מסייע בחניכת חיילים אחרים.

3. דעות השופטים בבית הדין קמא נחלקו אשר לעונש הראוי למשיב. רוב השופטים קבעו כי "...בנסיבות האישיות של הנאשם ואף נוכח חרטתו, כמו גם בהתחשב בהשפעת תקופת המעצר הפתוח על המשפחה, ניתן לחרוג מרמת הענישה ולהקל מאוד עם הנאשם". רוב שופטי הערכאה קמא ראו להטיל על המשיב 15 ימי מאסר בפועל, בניכוי חמשת ימי המעצר. אחד השופטים סבור היה כי מתקיימים בעניין צורכי הרתעה שאינם מאפשרים הקלה כה ניכרת עם המשיב. שופט זה היה מטיל על המשיב עשרים וחמישה ימי מאסר לריצוי בפועל, בניכוי ימי המעצר. פה אחד הוטל על המשיב מאסר מותנה.

4. התביעה מערערת על קולת העונש. להשקפתה, עונש המאסר שהוטל על המשיב מקל באופן המחייב את התערבות ערכאת הערעור. לגישת התביעה מדובר, למעשה, בשימוש בסם ובהחזקת כלי לשימוש בסם, במסגרת צבאית, תוך תכנון והכנה מוקדמים. העונש שנגזר על המשיב אינו הולם, לגישת התביעה, שימוש בסם בנסיבות שאינן צבאיות, לא כל שכן נסיבות מחמירות כנסיבות בענייננו.

5. הסנגור, מצדו, מבקש להותיר את גזר הדין בעינו. הסנגור הדגיש את שירותו הטוב של המשיב, חרף נסיבותיו.

6. אף דעותינו שלנו נחלקו בבואנו להכריע בגורל הערעור. אין חולק כי עונש המאסר שהוטל על המשיב חורג לקולא מן הענישה הנהוגה בעברות דומות. אף שופטי הרוב בבית הדין קמא עמדו על כך. רוב השופטים בערעור סבורים כי למרות זאת אין הדבר מחייב בנסיבות הקונקרטיות את התערבותנו. לזכותו של המשיב שירות ארוך וטוב, שהוא מתמיד בו, בצד התמודדות עם מצב משפחתי וכלכלי סבוך. המשיב היה עצור, שוחרר ושהה פרק זמן משמעותי במעצר פתוח ונכלא שוב. בימים אלה הוא עומד בפני סיום ריצוי עונשו. בנסיבות אלה נהג בית הדין קמא במשיב הקלה, לפנים משורת הדין. כידוע- "... לצד הדין קיימת מידת לפנים משורת הדין, ובמקרים המתאימים לה הבכורה" (ע/139/07 התובע הצבאי הראשי נ' רב"ט בנימין פס' 4 (2008)).

7. אחד השופטים סבור כי נסיבות העברות, כמפורט לעיל, חמורות ומחייבות, ברגיל, ענישה חמורה בהרבה מן העונש שהוטל על המשיב. שופט זה סבור כי עמדתו של שופט המיעוט בבית הדין קמא לקחה בחשבון את שיקולי הקולא שלזכות המשיב, ומשאין דרכה של ערכאת הערעור למצות את הדין היה לו דעתו נשמעה, מקבל את הערעור ומעמיד את עונש המאסר בפועל על עשרים וחמישה ימים.

8. פסק הדין כדעת הרוב. הערעור נדחה.

ניתן והודע היום, ו' בתמוז התשס"ח‏, 9 ביולי 2008‏, בפומבי ובמעמד בעלי הדין.

         ______________        ______________        ______________

                      אב"ד                                 שופט                                 שופט

חתימת המגיה: _________________                      העתק נאמן למקור
                                                                                             רס"ן נילי שרעבי-בלומנטל
תאריך: ______________________                       ק' בית הדין התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: