עונשו של מורשע בעבירות בטחון שונות ישאר על כנו

השופט אל"ם ד' יהב :

המערער שבפנינו, עיסא עבד אלראזק עבדאללה זידאת, הורשע בבית המשפט הצבאי יהודה ב-29.10.07, בכתב אישום מתוקן בעבירות להלן:

א.חברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת, עבירה לפי תקנה 85(1)(א) לתקנות ההגנה (שעת חירום) 1945.

ב.חטיפה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 67 א(א)+(ד) לצו בדבר הוראת בטחון (יהודה ושומרון)(מס' 378) התש"ל 1970. (להלן- צו בדבר הוראת בטחון).

ג.סיוע לחטיפה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 67 א(א)+(ד) לצו בדבר הוראות ביטחון, סעיף 14(א)(3) לצו בדבר כללי אחריות לעבירה (יהודה ושומרון)(מס' 225) תשכ"ח - 1968.

ד. חטיפה בנסיבות מחמירות - עבירה לפי סעיף 67 א(א)+(ד) לצו בדבר הוראות בטחון.

כפי שעולה מכתב האישום המתוקן, המערער מראשית 2005, היה חבר בארגון "חללי אל-אקצה" הזרוע הצבאית של ארגון הפת"ח ובמסגרת זו גייס אדם נוסף. חולייתו של המערער שכללה חברים נוספים שמה לה ליעד לחטוף ולחקור אנשים החשודים על ידם כמשתפי פעולה עם מדינת ישראל.

במסגרת התארגנות זו חבר המערער לאחדים מחברי החוליה לחטוף תושב בני נעים בשם ג'יהאד ג'ראד שבו חשדו כי הינו משתף פעולה עם ישראל. המערער שהיה חמוש ברובה מסוג קלשניקוב יחד עם חבריו החמושים בכלי נשק אף הם, וכשהם רעולי פנים, חטפו את קרבנם, חקרוהו, עד "שהודה" בפניהם כי הינו משתף פעולה עם ישראל, הם החתימוהו על מסמך ושחררוהו. 

לא זו אף זו, במחצית השנייה של שנת 2005, נטל חלק בהנחיית אחד מחברי החוליה לעקוב אחר "חשוד" אחר בשם מוסא זידאת על מנת לחטפו ולחקרו. המידע על הימצאותו בסמוך למסגד בבני נעים הועברה למערער שדאג להעביר המידע לחברי חוליה אחרים שחטפו את ה"חשוד". לא נאמר בכתב האישום מה עלה בגורלו של "החשוד" הנ"ל בעת החקירה ובעקבותיה.

פרט האישום החמור ביותר שבו הורשע המערער, הינו הפרט הרביעי. בתאריך 25.2.06 חטף אדם בידיעה שהנחטף יהיה צפוי לסכנת חיים או חטף אדם כדי לסחוט או לאיים.

הקרבן הפעם היה ה"חשוד" כאמל יוסף עדרה ז"ל אשר הפעם לא שפר מזלו והוא נרצח לאחר שנחקר באלימות ובברוטאליות אין קץ ע"י המערער וחברו מחמד מנאצרה. ע"פ כתב האישום שבו הודה המערער, הוא וחברו מחמד מנאצרה, במשך שעות ארוכות, גרמו לקורבנם חבלות בכל חלקי גופו זאת בנוסף להצלפות שיתר חברי החוליה הצליפו במנוח באמצעות חפץ שמהותו אינה בידיעת המערער. המנוח הועבר במכונית למקום אחר ע"י חברי חוליה אחרים ושם נרצח בירי של 3 כדורים בראשו, גבו וצווארו אשר גרמו למותו.

בפני בית המשפט קמא הוצגה הודעת הפטירה של המנוח, שם נאמר, שהמנוח סבל מסימני התעללות קשים וכן תמונות שצורפו להודעת הפטירה המראות בצורה ברורה את סימני האלימות  הקשים, עדות קשה ממה שעבר המנוח טרם הירצחו.

ביהמ"ש הטיל על המערער בעקבות ההרשעה, 14 שנות מאסר בפועל מיום מעצרו, וכן שלוש שנות מאסר על תנאי ל-5 שנים.

בערעור שבפנינו טוען ב"כ המערער כי עונשו של המערער חורג באופן משמעותי משותפיו האחרים לביצוע העבירה, וכי יש להחיל הכלל של אחידות הענישה על המקרה שבפנינו. כמו כן, מבקש ב"כ המלומד של המערער להתחשב בכך שמדובר בהרשעתו הראשונה של המערער בבימ"ש צבאי וכי יש לראות בהודאתו באשמה, הבעת חרטה כנה ולא צעד הנובע משיקולים טקטיים. בשל כל הטעמים הללו, עותר ב"כ המערער להקלה בעונשו של המערער.

נאמר על אתר, כי לא נוכל להיעתר לבקשתו של ב"כ המערער. מעיון בכתב האישום המתוקן והמפורט, ובפסק הדין של הערכאה דלמטה עולה תמונה קשה של מי שבחר ליטול לעצמו החרות לפעול באלימות קשה וחמורה כלפי תושבים שכל פשעם היה בכך שנפל עליהם חשדם של המערער וחבר מרעיו, כי הם משתפים פעולה עם האויב, מדינת ישראל. כל יעדה ומטרתה של החוליה, שהמערער היה אחד מחבריה. היה להיפרע באלימות עד כדי קטילת חיים ממי שהם סברו כי הינו משתף פעולה. ואכן, המערער נטל חלק פעיל ומרכזי בשלושה אירועים. כתב האישום לא עשה עמנו חסד ולא פירט במידה הראויה אלו אמצעים הופעלו ע"י המערער וחבריו כלפי החטופים ג'יהד ג'ראד ו מוסא זידאת, וכיצד שרדו אלה את חקירתם, שלפחות במקרה אחד הביאה ל"הודאת" החטוף. אנו רק יכולים לשער בעיקר מהקריאה המצמררת של סעיף האישום הרביעי, כי היא הייתה מלווה באלימות ובאיומים.

אך די לנו מהעולה בחומר הראיות לראות בעיני רוחנו את הזוועה והרשעות שעמדו ביסוד ההתרחשות שעברה על החטוף כאמל יוסף עדרה ז"ל, כאשר המערער שבפנינו משמש בה שותף פעיל ומרכזי, כשהוא חובט וחובל ב"חשוד" המסכן בכל חלקי גופו כשהוא אינו מותיר בידיו כל ברירה אלא "להודות" בפשעיו הנוראיים המיוחסים לו.

בהתחשב במכלול העבירות והנסיבות שבהן הורשע המערער ובמעשיו מעוררי החלחלה, היה מקום לשקול להפעיל כנגדו עונש מאסר חמור בהרבה. חסד עשתה עם המערער הערכאה דלמטה, שגזרה עליו את עונשו כפי שגזרה. איננו רואים כל מקום להשוואה בין מעשיו החמורים נשוא הרשעתו של המערער לבין שותפים אחרים לחלק מהעבירות, אשר לא נטלו עימו חלק ב"חקירתו" הנוראה של המנוח כאמל יוסף עברה ז"ל.

אשר על כן, אנו מחליטים לדחות את הערעור שבפנינו ולהשאיר את העונש שהושת על המערער על כנו.

הנשיא אל"ם א' משניות :