עונש של 11 שנים למפגע מתאבד שלא השלים הפיגוע בפועל - פסקדין

השופט אל"ם א' נח :

המערער הועמד לדין בגין  מעשים כנגד הביטחון באזור. לבסוף ובמסגרת הסדר טיעון תוקן כתב האישום, הנאשם הודה בעבירה של סיוע לניסיון לגרימת מוות וביהמ"ש הרשיע אותו על פי הודאתו:

סיוע לניסיון לגרימת מוות -המערער סייע לאחד בשם עבדאללה להוציא לפועל את תוכניתו להתאבד בפיגוע התאבדות. על פי כתב האישום המתוקן פנה המפגע המתאבד לנאשם מספר פעמים והודיעו כי ברצונו לבצע פיגוע התאבדות, עד אשר ביום מסוים פנה המערער למפגע המיועד וקישר בינו לבין מי שאמור היה לספק לו את האמצעים לביצוע הפיגוע.

המפגע המיועד יצא בתום מעשי ההכנה, לבוש חגורת נפץ. המפגע המיועד הגיע עד למחסום אך שם נעצר ע"י חיילים ובכך סוכל הפיגוע.

בימ"ש קמא ולאחר ששמע את טיעוני הצדדים, גזר על המערער 11 שנות מאסר לריצוי בפועל וכן מאסר על תנאי.

בפנינו ערעור על חומרת העונש. הסנגור הנכבד, אשר טען בכישרון רב ביקש כי נקל בעונשו של המערער וטען ארוכות לנסיבות לקולא. התביעה התנגדה לקבלת הערעור וטענה כי העונש ראוי וכי אין להתערב בו.

נימוקי המערער

*           המערער נטול עבר כל שהוא.

*           לעמדת הסנגור, חלקו של המערער בפיגוע המתוכנן קטן ובכל מקרה לא נטל כל חלק בשלבי התכנון וההכנה, אלא שהביא ליצירת הקשר בין המפגע המיועד לאנשי הקשר.

*           כלל אחידות הענישה, מחייב הפחתה בענישה. היות והמפגע המיועד, שהוא אליבא דהמערער המבצע העיקרי, נדון ל 16 שנות מאסר בלבד, ואילו המערער היה בגדר מסייע בלבד, ולכן מטבע הדברים עונשו אמור להיות נמוך משמעותית- כך לעמדת המערער.

*           לעמדת המערער, ביהמ"ש לא נתן משקל ראוי לעובדה כי המפגע המיועד הוא שיזם את הקשר עם המערער, ולא להיפך.

*           המערער הביע חרטה כנה ולעמדתו, ביהמ"ש לא נתן לכך משקל, במיוחד נוכח העובדה כי לא נגרם נזק לא ברכוש ולא בנפש.

*           המערער לא השתייך לארגון כל שהוא ומדובר במעידה חד פעמית.

*           העונש חורג מרמת הענישה הראויה והמקובלת וביהמ"ש הופנה לפסק הדין ע' איו"ש 1305/06 התובע הצבאי נ' חמידה (להלן " חמידה") .

שמענו בקשב רב את דברי הסנגור הנכבד ואת תשובת התביעה הצבאית שמבקשת לדחות את הערעור, עיינו בפסקי הדין אליהם הפנו הצדדים לרבות פס"ד חמידה ומסקנתנו היא כי דין ערעור זה להידחות .

לא מצאנו, כי גזר הדין חורג לחומרה מרמת הענישה הראויה, עד כדי כך שראוי שביהמ"ש לערעורים יתערב בפסיקת בית המשפט דלמטה.

  דיון:

עברו של המערער - אכן עברו של כל נאשם, באשר הוא, מהווה שיקול ראוי בענישה, אולם זה אחד השיקולים, ולא בהכרח השיקול העיקרי והמרכזי. שיקול זה משקלו יורד ככל שחומרת העבירה עולה, ובמקרה של סיוע להוצאה לפועל של פיגוע התאבדות, משקלו של שיקול זה במנין השיקולים לענישה אינו מכריע. חומרתה של עבירה זו מאפיל בהרבה על העובדה כי מדובר באדם חסר עבר, אם כי, לעולם, זה שיקול שיש להביאו בחשבון.

חלקו של המערער קטן- שמענו את דברי הסנגור הנכבד ולא נוכל להסכים להם. אכן המחוקק ביקש לייצר מדרג אחריות וכתוצאה מכך אף מדרג של ענישה, אולם ראוי לציין כאן מספר נקודות בעלות משמעות: