עונש מאסר בפועל לעבריין מס שרשם חשבוניות פיקטיביות

מבוא - רקע עובדתי

הנאשמת 1 (להלן: "הנאשמת") היא חברה פרטית שהתאגדה בישראל בשנת 1992, ונרשמה כעוסק מורשה לפי חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: "חוק מס ערך מוסף"). הנאשם 2 (להלן: "הנאשם") הוא בעל מניות בנאשמת ומנהלה הפעיל.

הנאשמת עסקה, בכל התקופה הרלוונטית לכתב האישום, בשיפוץ ותחזוקת מבנים.

נגד הנאשמים הוגש כתב אישום (אשר תוקן ב-10.7.07 במסגרת הסדר טיעון), ובו מייחסת המאשימה לנאשמים עבירות לפי חוק מס ערך מוסף. בכתב האישום נאמר כי בתקופה שבין חודש יולי 2001 וחודש דצמבר 2002 רשמו הנאשמים בספרי החשבונות של הנאשמת 18 חשבוניות פיקטיביות [של החברות הרצי בע"מ; בונפיל אלי בע"מ; בונפיל - א.ב. בע"מ ו- י.כ. המרכז לקבלן בע"מ], שהסתכמו ב- 1,408,454 ש"ח, מבלי שנעשו או שהתחייבו לעשות עסקאות בגין אותן החשבוניות; בדיווחים התקופתיים למנהל מס ערך מוסף קיזזו הנאשמים את מס התשומות בסך 207,493 ש"ח הגלום בחשבוניות הפיקטיביות.

הנאשם הודה בשמו ובשם הנאשמת במיוחס להם בכתב האישום המתוקן, והורשעו בעבירות הבאות:

ניכוי מס תשומות שאין לגביו מסמך כנדרש בסעיף 38 לחוק מע"מ, 18 פרטי אישום לפי סעיף 117(ב)(5) לחוק מס ערך מוסף, וכן, 2 פרטי אישום שעניינם הכנה וניהול של פנקסי חשבונות כוזבים, או רשומות אחרות כוזבות, לפי סעיף 117(ב)(6) לחוק מס ערך מוסף.

טענות הצדדים

בין הצדדים מחלוקת מהותית לגבי הענישה הראויה והרצויה במקרה זה.

התובע המלומד ביקש להחמיר בעונשו של הנאשם, והדגיש בטיעוניו לעונש את חומרת העבירות, את היקף החשבוניות הפיקטיביות שרשם הנאשם בספריו, ואת היקפו של המס - למעלה מ-200,000 ש"ח - שמתשלומו התחמק הנאשם, ואת משך התקופה בה התבצעו העבירות. נסיבה לחומרה היא העובדה שהנאשם לא הסיר את המחדלים, להוציא תשלום בסך 50,000 ש"ח, שטרם נקלט במחשב [מתוך חוב המסתכם כיום (כשהוא משוערך) ב-485,000 ש"ח]. העובדה שהעבירות הללו קלות לביצוע וקשות לחשיפה מחייבת, לדעת ב"כ המאשימה, התייחסות עונשית מחמירה לצורכי הרתעה והוקעה, ומחייבת גם שוויון באכיפה. מכל מקום, נטען, השיקולים לחומרה מגמדים את נסיבותיו האישיות הקשות של הנאשם, לרבות, מצבו הכלכלי הדחוק. עתירת המאשימה היא ליישם את מדיניות הענישה הנוהגת, שאסופה ממנה הוגשה לעיוני, לגזור על הנאשם עונש מאסר בפועל לתקופה משמעותית, מאסר על תנאי וקנס כספי.

הסנגורים המלומדים טענו, כדרכם, במיטב הכשרון להגנת הנאשמים. לא ניכרה כל הקלת ראש מצדם בחומרת המעשים בהם הורשעו הנאשמים, עם זאת, ביקשו ליתן משקל מכריע ומודגש להודייה ולחרטה, ובעיקר - לנסיבותיו האישיות של הנאשם, ולאירועים יוצאי הדופן שהובילו לקריסה הכלכלית של הנאשמת והנאשם עמה. מדובר בחברה שפרחה כלכלית בתחום הבניה, אלא שקריסת בניין רב קומות שבנתה ביהוד ותביעות שבאו בעקבות כך, מוטטו את החברה ואת הנאשם, והם שגרמו לנאשם להסתבך במעשים נשוא כתב האישום. נטען, כי אירועים אלה והחובות שצבר, שהיקפם 7 מליון ש"ח, הביאו את הנאשם לידי מצוקה אישית ונפשית, וכך ארע אשר ארע. משך שנתיים לא תיפקד הנאשם, ורק לפני כשנה החל מתאושש ולטפל בבעיותיו. כך, החל לעבוד כשכיר בחברה קבלנית, נכנס להליכי פשיטת רגל, וכבר ניתן צו כינוס נכסים (נ/1). שיקול מודגש לקולא ביקשו ב"כ הנאשמים לייחס לעובדה שבמאמצים ניכרים הצליח הנאשם לגייס 50,000 ש"ח ולשלמם לרשות המסים ע"ח החוב, במגמה להסיר את המחדלים.

לגישת באי כוח הנאשמים, זהו המקרה שבו יד לתת ביטוי לעקרון האינדיבידואליזציה של הענישה, ולהכריע על פי נסיבותיו האישיות הקשות של הנאשם.

על כן, אף שבתי המשפט מתייחסים בחומרה לעברייני מס, סבורים ב"כ הנאשמים כי זה המקרה לנהוג לפנים משורת הדין, ולהימנע מהטלת עונש מאסר בפועל על הנאשם, וקנס מכביד אותו לא יוכל לשלם.

הנאשם ביטא בדברים קצרים את צערו על המעשים שביצע, וביקש שיובן המצב הקשה אליו נקלע, הוא שגרם לו לעשות את המעשים נשוא כתב האישום.

עתירת הסנגורים היא להקל בעונש ככל שניתן, ולהסתפק בעונש מאסר אותו יוכל הנאשם לשאת בעבודות שרות, ולהימנע מקנס כספי.

דיון   והכרעה

מלאכת גזירת הדין כרוכה, ככלל, בהפעלת שיקול דעת שיפוטי ועריכת איזון בין מכלול של שיקולים: מטרות הענישה מצד אחד, וביניהן - שיקולים של הרתעה, מניעה, תגמול והוקעה העומדים ביחס ישר לחומרת המעשים ולנסיבות בהם בוצעו, אך גם שיקולים של שיקום וחינוך העבריין, מן הצד האחד; ומן הצד השני, ניצבים שיקולים הנוגעים לנסיבות האישיות של העבריין, ועל אלה נמנים, הרקע האישי, הנסיבות המשפחתיות, 

בכל מקרה ומקרה אמור בית המשפט למצוא את המשקל הראוי שיש לתת לכל אחד ואחד מן השיקולים, ובכך, מפעיל הוא את שיקול דעתו, כשהעונש הנגזר בסופו של דבר, הוא תוצאה משוקללת של השיקולים השונים שהובאו בחשבון, כל זאת, על רקע מדיניות הענישה הכללית הנוהגת במדינה, כפי שהיא מיושמת על ידי בתי המשפט [ע"פ 212/79 פלוני נ' מדינת ישראל , פ"ד לד(2), 421].

ההכרעה בין הכוחות הנוגדים המובילים את מטרות הענישה השונות תלויה, בסופו של יום, בנסיבותיו של כל מקרה, בטיבו של העבריין ובנסיבות האישיות המייחדות אותו, באופי העבירות, ברקע לביצוען ובחזרה עליהן, ובמידת הנזק שהיסבו [ע"פ 291/81 פלוני נ' מדינת ישראל , פ"ד לח(4), 438, 443-444]

בתי המשפט קבעו מדיניות ענישה מחמירה בעבירות מס ובעבירות כלכליות, שתוצאותיהן - גריעת כספים מכוונת מקופת הציבור, כשהמשקל המכריע הוא לשיקולי ההרתעה, הגמול וההוקעה. הענישה החמורה מתחייבת, כך נפסק, כדי להעמיד נאשמים על מלוא חומרת מעשיהם ותוצאותיהם, לתת ביטוי לאינטרס הציבורי-חברתי של הוקעת העבריין, להגן על הציבור מפני פגיעתו, ושלא לפטור בלא כלום או בעונש קל מי שמעל מעילה בוטה באמון הרשויות, וגרע כספים ניכרים מהקופה הציבורית. העונש צריך לתת ביטוי, נאמר לא אחת, לחומרה הרבה שבה יש למדוד עבירות מס שביצוען קל אך גילוין קשה, והעבריינים מנצלים את האמון שניתן בהם על-ידי הרשויות [ע"פ 857/84 סניורה נ' מדינת ישראל , פ"ד לט (1) 550; ע"פ 6474/03 מלכה נ' מדינת ישראל, תקדין עליון 2004 (1), 1390; וכן, ע"פ 9788/03, 10126/03, 10130/03, 10335/03, מדינת ישראל נ' גולן ואח' (וערעור שכנגד) , פ"ד נח(3) 245].