עומר נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית אשר הוטלה על המבקש ע"י קצין משטרה ביום 6.6.13 לאחר שיוחסה לו נהיגה במהירות של 146 קמ"ש במקום מהירות של 90 קמ"ש המותרת במקום.

ב"כ המבקש טען כי אין בידי המדינה ראיות לכאורה נגד המבקש.

בטיעוניו לא פרט ליקויים בחומר הראיות.

עוד טען ב"כ המבקש כי אין בעברו כדי להעיד על מסוכנותו שכן מאז שחדל לנהוג משאית בשנת 2008, חדל גם מביצוע עבירות תנועה.

ב"כ המדינה טען כי יש ראיות לכאורה נגד המבקש וכי רף המהירות המיוחס מקים כלפיו מסוכנות גם בהיעדר כל עבר תעבורתי מהשנים האחרונות.

עוד הפנה לעבר כללי הכולל 77 הרשעות קודמות וטען כי יש בנתון זה כדי להעיד על מסוכנות.

חומר הראיות ועברו התעבורתי של המבקש הוגש לעיוני.

דיון –

עת נדרש בית המשפט לתת החלטה בבקשה מסוג זה, נמצאת שאלת מסוכנות המבקש בלב מערך השיקולים אותם ישקול בית המשפט.

כשלב ראשון יבחנו הראיות שבתיק לצורך הבדיקה – האם קיימות ראיות לכאורה כנגד המבקש ביחס לעבירה המיוחסת לו.

במידה ויתברר כי קיימות ראיות לכאורה, תבחן שאלת המסוכנות לאור חומרת העבירה המיוחסת, נסיבות ביצועה (לכאורה), ותק נהיגת המבקש, עברו התעבורתי ולעיתים נדירות ישקלו גם נסיבות אישיות מיוחדות של המבקש.

בשפ 96 / 5928 אבי ארנפריד נ' מדינת ישראל [פדאור (לא פורסם) 96 (1) 263], עמוד 2 נקבע ע"י בית המשפט העליון:

"תקופת הפסילה נקבעה ע"י המחוקק, על בסיס שקלול התכליות השונות שלקידום השגתן ניתנה הסמכות לצוות עליה; וככלל, יהיה מקום לבחון קיצור של התקופה, רק במקום שקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות התערבות בשקלול התכליות העומד בבסיס. במקרה דנן, אין בכוח הפגיעה שנפגעת נוחיותו של העורר - המרבה לנוע במסגרת עבודתו כנותן שירות למחשבים - כדי להוות נסיבות מיוחדת במשמעות האמורה"

בית המשפט אינו אמור בשלב זה של ההליכים להיכנס ולבדוק את איכות הראיות עצמן.
די אם יתרשם כי קיימות בתיק החקירה ראיות לכאורה לביצוע העבירה המיוחסת כדי שיעבור לבחינת שאלת המסוכנות לצורך ההכרעה בבקשה.

בבש"פ 6732/10 מדינת ישראל נגד שגיב בן שלום נקבע ע"י בית המשפט העליון לעניין דיות הראיות לשלב משפטי זה –

"על מנת לקבוע כי התגבשו ראיות לכאורה, די שיימצא כי קיימות ראיות גולמיות שיש בהן פוטנציאל לקשור את המשיב לעבירות המיוחסות לו"

ומן הכלל אל הפרט –