עומר נ' מדינת ישראל - פסקדין

החלטה

בפני בקשות לביטול החלטת קצין משטרה בדבר פסילת רשיון ואיסור שימוש רכב. ההחלטות ניתנה ביום 12.5.13, לאחר שלנהג הרכב נרשם דוח המייחס לו עבירה של נהיגה בשכרות, מכוח סירוב לבדיקת שכרות.

המבקש מס' 1 הינו נהג הרכב, והמבקש מס' 2 הינו הבעלים של הרכב, אביו של המבקש. יודגש, כי באופן פורמלי רשום הרכב על שם הנהג ולא על שם האב.

המבקשים עותרים לביטול ההחלטה מאחר ולטענתם לא הכשיל הנהג את הבדיקה, אלא שלא הצליח לבצעה עקב מחלת האסטמה ממנה הוא סובל, והוגש על כך מסמך רפואי.

באשר לרשיון הנהיגה, קובע הדין כי בעת דיון בבקשה מעין זו, על בית המשפט לבחון שתי שאלות: האחת, האם קיים חומר ראיות לכאורה המבסס את אשמת המבקש בעבירה המיוחסת לו, וזאת להבדיל מהוכחת האשמה מעבר לכל ספק סביר; השניה, המשך נהיגתו של המבקש מסכנת את שלום הציבור ושאלה זו נבחנת הן בהתחשב בעברו התעבורתי של המבקש והן בנסיבות האירוע הספציפי.

עיון בחומר מגלה כי המבקש נשף 12 פעמים למכשיר, אולם בכולן היתה התוצאה "נפח נשיפה לא מספיק". על פי התרשמות השוטרים, המבקש הכשיל את הבדיקה ונשף באופן מכוון מחוץ לפיה, והמשיך לעשות זאת גם לאחר שקיבל הסבר בשתי שפות.

מעבר לכך עולה כי המבקש אמר לשוטרים ששתה שלוש כוסות ויסקי באולם חתונות, עלה ממנו ריח אלכוהול קל, ובבדיקת נשיפון נמצאה אינדיקציה לאלכוהול. עוד עולה כי המבקש הסביר לשוטרים כי "אני בדרך כלל לא נוהג ושותה, אבא שלי היה שתוי וכולם שתויים ואני היית חייב לנהוג". המבקש לא טען בפני השוטרים על מחלת אסטמה, הצהיר כי אינו נוטל תרופות, ואף בשימוע בפני הקצין לא טען למחלה, אלא "מה שאתה חושב תעשה".

המסמך הרפואי שהציג המבקש מספר כי "ידוע על אסטמה, ומטופל באנהלציות לפי הצורך". יחד עם זאת מוסיף המסמך הרפואי ומספר כי מדובר במעשן. אין במסמך כדי להוכיח שהמבקש אינו יכול לעבור את הבדיקה, אין הסבר לגבי חומרת המחלה וההשפעה על המבקש, ולא כל בעיית אסטמה גורמת בהכרח לאי יכולת לבצע את הבדיקה.

אשר על כן, אני סבור כי כאשר המבקש לא טען בפני השוטרים לבעייה רפואית כאשר התרשמותם הייתה כי הוא מכשיל את הבדיקה במכוון וכאשר קיימות ראיות נוספות, לרבות הודאה מצדו בשתיית אלכוהול, הרי קיימות ראיות לכאורה שנדרש בשלב זה של הדיון.

עוד יש לזכור כי ככל שמדובר בנהג צעיר, בגילו של המבקש, הרי האיסור לשתיית אלכוהול הינו חמור במיוחד, והרמה המותרת לגביו נמוכה בהרבה מהרמה המותרת לנהג "רגיל", וזאת מכוח סעיף 64ב(א)(3א) לפקודת התעבורה. לפיכך, אף אם שתה הנהג כוסית אחת ולא שלוש, כפי שנרשם מפיו, עדיין עבר על החוק.

בנסיבות אלה, אינני רואה מקום להתערב בהחלטת הקצין לעניין פסילת הרשיון. המדובר בעבירה מסוכנת מאד, אשר מקימה חזקת מסוכנות למבקש, וככל שמדובר בצעיר בעל וותק נהיגה צעיר, אין בהיעדר הרשעות כדי לסתור חזקה זו.

באשר לרכב, הרי שעל פי סעיף 57ב(ב) בית המשפט יבטל את הודעת איסור השימוש באם נוכח כי התקיים אחד מאלה:

1. הרכב נלקח מבעליו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו.

2.מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב, ובעל הרכב עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה כאמור בסעיף 57א(א).

ככל שמדובר ברכב הרשום על שם הנהג, מובן כי הסייגים שלעיל אינם מתקיימים. גם אם אקבל כי הרכב נרשם על שם הנהג מסיבות כלשהן והוא שייך בפעול לאביו, הרי עדיין מדוב ברכב שנמסר בהסכמה, ובלא פעולה מיוחדת של הבעלים למניעת העבירה.

טענה כי האב לא ידע שהבן עלול לשתות אלכוהול אינה יכולה לעמוד לו, מקום שידע כי יצא לאירוע בו עשוי להיות מוגש משקה אלכוהולי, ולא ציין פעולה ספציפית למניעת העבירה.

אשר עלכן, הבקשה נדחית גם בכל הנוגע לרכב.

ניתנה היום, י"ג סיון תשע"ג, 22 מאי 2013. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: