עויסאת נ' הפניקס חברה לביטוח בעמ ואח'

פסק דין

לפניי תביעה לקבלת פיצוי בגין נזקים שנגרמו לרכב שהיה שייך לתובע, בתאונת דרכים שאירעה ביום 8/8/12.

למעשה, אין חולק על כך שרכב הנתבעים פגע ברכב התובע והמחלוקת נוגעת אך ורק לשאלת הנזק.

הנתבעת 1 טענה כי התובע לא אפשר לה לבדוק את הרכב באמצעות שמאי מטעמה, וכי על כן נבצר ממנה לבדוק את הנזקים ולשום אותם.

במהלך דיון שהתקיים לפניי התברר כי הרכב, אשר נמכר כאמור לצד ג', אותר למעשה על ידי הנתבעת ונשלחה חוקרת מטעם משרד חקירתו עימו עובדת הנתבעת 1, כדי לחקור מה מצבו. עוד התברר, כי אותו רכב עבר תאונה נוספת כשנה לאחר המקרה נשוא תיק זה, כי הרכב שימש עובר לתאונה המאוחרת כמונית בחברה העוסקת בהסעות, חברה אשר שכרה, כך נראה, את הזכות הציבורית לשימוש ברכב כמונית מאת התובע, ממנה רכשה את הרכב.

החוקרת העידה לפניי ועדותה נמצאה ראויה לאמון, בשל העובדה שהיתה הגיונית, סבירה, קוהרנטית ומתיישבת היטב עם הממצאים שבדוח החקירה שהוגש, ומעדותה עלה, כי רוכש הרכב סיפר שעובר לרכישתו נערכה בדיקה לתקינות מכללי הרכב, הרכב נמצא תקין מבחינה מיכנית והמחיר עליו הוסכם מבטא את מצבו החיצוני של הרכב.

תמונות שצילמה החוקרת מלמדות כי הנזקים אשר תועדו בצילומי השמאי מטעם התובע, נותרו בעינם, והם ניכרים בחלקו האחורי של הרכב, אשר לא נפגע בתאונה המאוחרת.

הנה כי כן נראה, כי יש ממש בטענות התובע לפיהן מכר את הרכב במצבו כפי שהוא, מבלי לתקנו, כי הגירסה שהעלה רוכש הרכב בפני החוקרת לפיה לא תיקן את הרכב גם לאחר רכישתו, אף היא יש בה ממש, ובסה"כ אם כן נראה, כי משלא הוכחש האירוע, הרי שיש להשית על הנתבעים את הנזק שנגרם לתובע בעקבות התאונה אשר עודנה ניכרת ברכב.

לא הובהר מדוע לא נשלח שמאי לבחון את הרכב ולשום את הנזק בחלקו האחורי, הנובע מן התאונה נשוא תיק זה, ואינני מקבלת את ההסבר לפיו שמאי כאמור לא נשלח בשל העובדה שהרכב לא אותר תחילה, ולאחר מכן, כאשר התקבל דוח החקירה היה זה מאוחר מדי.

ללא ספק הגיע החוקרת אל המחזיק ברכב מיד בסמוך לאחר שנמסרו פרטיו בתיק ביהמ"ש על ידי התובע, ועל כן נראה לכאורה כי לא היה כל קושי, בד בבד, במשלוח שמאי מטעם הנתבעת אשר ישום את הנזקים.

באין ראיות לסתור את גירסת השמאי מטעם התובע, אין לי אלא להסיק כי הנזקים שנגרמו לרכב הם כמתואר בשמאות.

יחד עם זאת, משנמכר הרכב יש לבחון לא רק את חוות דעת השמאי לעניין שווי הנזקים אלא אף את השאלה האם נגרמו לתובע נזקים בעין כתוצאה מן התאונה, בשים לב לתמורה שהתקבלה הלכה למעשה עבור הרכב.

בהקשר זה ציין השמאי כי שווי הרכב במועד עריכת השומה, קרי סמוך לאחר התאונה, עומד על סך של 45,000 ₪ על פי המחירון. מסכום זה הפחית השמאי סך של 4,500 ₪ בגין הקילומטרז' הגבוה שעבר הרכב ממועד רכישתו.

בסה"כ אם כן, על פי הערכת השמאי מטעם התובע שווי הרכב במועד התאונה, עמד על סך 40,500 ₪. משנמכרה המונית תמורת הסך של 40,000 ₪, עומד הפסדו של התובע על סך של 500 ₪ בלבד בגין התאונה.

לסכום זה יש לצרף את הוצאותיו בגין שכר טירחת השמאי בסך של 600 ₪, ובניכוי רכיב המע"מ בגין השומה לאור העובדה שעל פי החשבונית שצורפה לתיק מנהל התובע תיק ברשויות המס כעוסק מורשה, ועל כן עומדים כלל נזקי התובע על הסך של 1,017 ₪.

אשר על כן, אני רואה לנכון לחייב את הנתבעים ביחד ולחוד לפצות את התובע בגין נזקיו בסך כולל של 1,017 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה,4/3/13, ועד יום התשלום המלא בפועל.

כמו כן אני רואה לנכון לחייב את הנתבעים ביחד ולחוד בהוצאות התובע בגין ההליכים כאן, הליכים אותם ניתן היה לחסוך לו נמנעו הנתבעים מהכחשת האחריות לתאונה עובר להגשת התובענה, בסך של 500 ₪ נוספים.

סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

לצדדים זכות להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בתוך 15 ימים.

המזכירות תשלח פסה"ד לצדדים בדואר רשום.