עוזרי כשכאש נ' אינן

פסק דין

1.זו תביעה לתשלום שכ"ט עו"ד. התובעת עותרת לסכום של 4,095 ₪. הסכום בנוי כדלקמן:

א.2,000 ₪ בתוספת מע"מ עבור דיון בבית משפט מיום 22.7.12.

ב.1,500 ₪ בתוספת מע"מ בגין הכנת הנתבעת לדיון בבית משפט שהיה אמור להתנהל ביום 2.9.12 .

2.באשר לדיון בבית המשפט מיום 22.7.12 טענת התובעת פשוטה – הצדדים התקשרו בהסכם למתן שירותי משפט ביום 27.3.12 (נספח א), ההסכם נערך באופן ברור ומדויק ובין היתר נאמר במפורש שכל דיון בבית משפט למשפחה ובבית הדין הרבני מעבר לדיון הראשון כרוך בתשלום של 2,000 ₪ בתוספת מע"מ. ביום 22.7.12 התקיים דיון בבית משפט לענייני משפחה בכפר סבא בעניין בקשת הנתבעת להארכת תוקף צו ההרחקה של הבעל מדירת המגורים המשותפת. במסגרת הדיון, על פי המלצת השופטת ,בית המשפט אף דן, בהסכמת הצדדים, בסוגיה נוספת על מנת להביא את הצדדים להסכמה רחבה יותר.

3.באשר לסכום של 1,500 ש:"ח, לא דובר בשכ"ט שמפורט בהסכם ולהלן פרטי העתירה:

נקבע דיון משמעותי בענייני משמורת הקטינים ליום 2.9.12.

ביום 28.8.12 פגשה התובעת את הנתבעת במשרדה על מנת להכין אותה לדיון. הפגישה נערכה כשעתיים. ביום 30.8.12 התקבל במשרדה של התובעת הודעת פקס מעו"ד אמסלם (הודעה שנושאת תאריך 28.8.12) המודיעה כי הנתבעת העבירה את הייצוג בתיק בכלל הנושאים לידי עו"ד אמסלם.

התובעת סבורה שהנתבעת ידעה היטב ביום 28.9.12 שהיא לא מתכוונת לאפשר לתובעת לנהל את הדיון ביום 2.9.12 והיה עליה להודיע לתובעת מיד על החלפת הייצוג. בכך התובעת לא הייתה מבזבזת פגישה של שעתיים עם הנתבעת ואף הייתה יכולה אולי להסדיר לעצמה עבודה אחרת ביום 2.9.12 .על סמך האמור התובעת סבורה שעל הנתבעת לשלם עבור הזמן שהוקדש לפגישה ועבור הזמן הדיוני שלא נוצלה – דבר שהוא יקר לעו"ד שמנהל דיונים רבים בבתי המשפט.

4.מותר לציין שבפיה של הנתבעת טענות שונות בקשר לניהול ענייניה על ידי התובעת, ועל הסכומים ששולמו לה, אשר אין לטענות אלא כל קשר לעתירה הנוכחית. עולה בעליל שחל משבר עמוק במערכת היחסים בין בעלי הדין והנתבעת בחרה לנהל את הדיון, בעיקר על בסיס התלונות השונות שיש בליבה כנגד התובעת. אולם אין זו השאלה לדיון בפני.

5.באשר לשכ"ט עבור ההופעה ביום 22.7.12 הנתבעת טוענת:

"לא חושבת שאני צריך לשלם עבור צווי הגנה. רשום על ..... הדיון בבית הדין הרבני לא צווי הגנה" (עמ' 3 שורה 18).

הנתבעת סברה ששלמה סכומים מעבר הסביר "לפי דעתי בכל מצב לא הייתי צריכה לשלם כל כך הרבה כסף".

6.באשר לדרישה בקשר לשכ"ט עבור הפגישה ביום 28.8.12, הנתבעת מסרה שהיה בקשר עם עו"ד אמסלם שבוע לפני אותה פגישה אך ורק ב- 28.8.12 נפלה החלטה להחליף את הייצוג. יש לציין שדבריה של הנתבעת בהקשר זה היו מבולבלות ולא עקביות. לדבריה עו"ד אמסלם בדק את הפרוטוקול כל הדיון מיום 22.7.12 ולגבי ההסדרים "אמר לי שזה קטסטרופה והסכמתי איתו על שכ"ט" (עמ' 3 שורה 9).

אם כך היו פני הדברים הרי ההחלטה להחליף ייצוג נפלה כשבוע ימים לפני הפגישה עם התובעת ב- 28.8.12 ולשיטתי, היה על הנתבעת אז להודיע לתובעת על החלטתה.

אם כך הייתה עושה, לא היה צורך בפגישה ביום 28.8.12 כלל והתובעת הייתה יכולה להתפנות יומנה ב- 2.9.12.

יש לציין כי עמדת הנתבעת הייתה שונה אחרי שקיבל יעוץ מעו"ד אמסלם וסברה שהתובעת לא שמרה על הזכויות שלה וכאילו ההסכם "היה לטובת בעלי" (עמ' 3 שורה 15).

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים החלטתי לקבל את התביעה ולהן הנימוקים לכך:

א.בכל הנוגע לדיון שהתנהל ביום 22.7.12 לשון ההסכם בין בעלי הדין ברורה. דובר בדיון שדורש תשלום שכ"ט עו"ד בסכום של 2,000 ש"ח בתוספת מע"מ. העובדה שהנתבעת חושבת שהיא לא צריכה לשלם עבור צווי הגנה, לא יכולה לבטל את החיוב.

ב.באשר לשכ"ט עבור הכנות הדיון בפגישה מיום 28.8.12, התנהגותה של הנתבעת הייתה פגומה. היא ידעה היטב שהיא מחליפה ייצוג והייתה חובה עליה ליידע את התובעת בעוד מועד. היא לא עשתה זאת וגרמה לתובעת להשקיע עבודה ומאמץ ללא כל תועלת, וזאת ביודעין שיש לה כבר עו"ד אחר.