עוז-ארי נ' קפלן

פסק דין

1. זו תביעה לדמי תיווך.

ב 26.08.09 הנתבעת חתמה על הסכם תיווך אשר לפיו העניקה לתובע "בלעדיות" כמתווך למכירת דירתה. בתקופת הבלעדיות, שהיא 181 יום החל מ 26.8.09, הנתבעת מתחייבת לשלם לתובע דמי תיווך אפילו: "יימכר/יושכר שלא באמצעות המתווך".

אין מחלוקת על כך שהנתבעת אכן מכרה את דירתה במהלך תקופת הבלעדיות-בסוף אוקטובר 2009 תמורת 715,000 ₪, אולם התובע לא היה הגורם היעיל בעסקת המכר. לכן תביעתו של התובע מבוססת אך ורק על נוסח ההסכם, וזכויותיו כמתווך עם "בלעדיות".

התובע עותר לדמי תיווך של 2 אחוז 16,704 ₪ ועוד 2,500 ₪ הוצאות התביעה.

2.לאחר ששמעתי את העדויות ולאחר שעיינתי בכל מסמכי התיווך החלטתי לדחות את התביעה ולהלן הנימוקים לכך:

1. מכלל הראיות ברור בעליל שבעת שהתובע החתים את הנתבעת על הסכם התיווך מסרה הנתבעת בעצמה ובאמצעות ביתה, כי לא יכולה להעניק לתובע בלעדיות כמתווך מהטעם שפרטי הדירה נמסרו קודם לכן למספר רב של מתווכים - כמו כן הנתבעת מסרה לתובע שיש לה קונה פוטנציאלי כמחיר של 720,000 אלף ₪ והמו"מ היה בשלב מתקדם.

2.בתגובה להצהרות אלו התובע שכנע את הנתבעת בכל זאת לחתום על ההסכם עימו תוך הבטחה ברורה שהוא יכול להשיג מחיר גבוהה יותר.

3.זאת ועוד, תוך שיחות שהתנהלו עם הנתבעת וביתה, התובע ידע היטב שהמצב הכספי של הנתבעת בכי רע והיא הייתה במצב נואש, ולכן שידל את הנתבעת לחתום תוך הצהרה "תני לי שבועיים" והוסיף שמכר דירה ליד ב 900,000 ₪ (דברי ביתה של התובעת עמוד 2 שורות 23 – 25) דברי הבת זהבה אכן היו משכנעים ועקביים.

4.מסקנתי מהאמור בסעיפי משנה 1, 2 ו-3 היא שהתובע ידע בעת החתימה שאין כל אפשרות שהנתבעת תעניק לו בלעדיות ושהיא השתכנעה לחתום אך ורק עקב הבטחות התובע שתוך שבועיים יוכל להשיג מחיר גבוה יותר מ- 715,000 ₪.

5.מדברי הנתבעת עולה גם שבעת חתימת ההסכם התובע אמר לה שניתנה לה זכות לבטל את ההסכם ולמחרת היום התייצבה התובעת במשרד התובע ואכן ביקשה לבטלו. התובע התיימר להסכים אך טען בפניה שצריך עוד טופס על מנת לבטל ואחר כך התחמק מהתובעת.

הנתבעת כן פנתה לעו"ד אוריאל בן אסולי אשר הודיע לתובע חד משמעית ביום 04.09.09 שהבלעדיות מבוטלת, מהטעם שהנתבעת כבר מסרה את הדירה לידיים של מתווכים אחרים. באותו מכתב נאמר כי התנאי לבלעדיות היה שהתובע ישיג מחיר גבוה יותר עבור הנתבעת.

מכתב עורך הדין מתיישב עם דברי הנתבעת והבת שלה.

התובע טען שלא קיבל את המכתב, אולם אני מפקפק בדבריו.

6.בכל הנוגע לטענת הנתבעת שביקשה לבטל את ההסכם למחרת, התובע לא חולק על כך, אך טוען שהיא לא הייתה בתום לב (עמוד 3, שורה 8). והתובע אף הוסיף: "אם הייתה אומרת לי בתום לב אז הייתי מבטל" (עמוד 3, שורה 11).

בית המשפט מתקשה להבין כיצד התובע הסיק שבקשת הנתבעת לא הייתה בתום לב – הרי למחרת חתימת ההסכם, לאחר ששקלה את העניין, התובעת מיהרה לתקן את המצב.

אם היה חוסר תום לב כאן, הרי שהוא מצד התובע – אשר התחמק מלבטל, כאשר ידע שיכול להרוויח מכל מכירה – גם עסקה, שכבר היה בשלב מתקדם.

בכל מקרה, הסעיף המעניק בלעדיות בוטל במפורש על ידי עו"ד בן אסולי ב- 4.9.09.

באותו מכתב ניתן להבחין בהחלט בתום לב של הנתבעת הרי בסיפא של המכתב נאמר במפורש שהתובעת תכבד את ההסכם אם התובע יהיה הגורם היעיל בהשגת הסכם מכר – כלומר, רק עניין הבלעדיות בוטל.

7.כללית, התרשמותי היא שהתובע ניצל את חוסר הידע של אישה מבוגרת ופשוטה, שלא ידעה קרוא וכתוב, כאשר היא במצב נואש, תוך פיזור הבטחות וכאשר ידע היטב שאין הנתבעת יכולה להעניק לו את הזכות הבלעדית – אותה זכות שעליה תביעה זאת מבוססת.