עווידה נ' בנק לאומי לישראל בעמ ואח'

החלטה

בפניי ערעור על החלטת כב' הרשמת (גב' לינא בולוס עואד) מיום 2.12.13 בה נעתרה כב' הרשמת לבקשת החייב להסיר את צו עיכוב היציאה מן הארץ המוטל עליו לפרק זמן של כשמונה ימים (בין התאריכים 23.12.13 ועד 30.12.13) לצורך חופשה עם רעייתו וזאת בכפוף לתנאים שנקבעו באותה החלטה לעניין הפקדת סכום כספי והמצאת ערבויות מתאימות על ידי ערבים טובים.

בערעור שבפניי מבקש החייב לערער על התנאים להסרתו הזמנית של צו העיכוב כפי שנקבעו בהחלטת כב' הרשמת בהיותם, לעמדתו, תנאים מכבידים יתר על המידה שאין ביכולתו לעמוד בהם ואשר אינם מגלמים לשיטתו את האיזון הנדרש בין זכויות החייב והמשיבים. עוד מתאר החייב את נסיבותיו האישיות, עברו וכיו"ב נתונים שיש בהם לשיטתו כדי לתמוך בטיעוניו. המערער עותר לביטול החיוב בהפקדה כספית וצמצום הערבים הנדרשים לערב אחד.

לאחר עיון בכתב הטענות על נספחיו, בהחלטת כב' הרשמת ובשים לב ללוח הזמנים המתחייב בשים לב למועדי היציאה מהארץ המבוקשים על ידי החייב - אני עושה שימוש בסמכות המוקנית לי על פי דין ומורה במקרה זה על דחיית הערעור אף מבלי להידרש לתגובת המשיבים.

להלן הנימוקים.

עיון בהחלטת כב' הרשמת מעלה כי ההחלטה מפורטת ונסמכת על הנתונים שעמדו בפני כב' הרשמת במועד מתן ההחלטה.

מההחלטה עולה כי חובו של החייב בתיק האיחוד עומד על סך של כ- 1,636,890 ₪ וכי אין לגזור גזירה שווה מהחלטת קודמת שניתנה אלא יש לבחון כל בקשה לגופה ובשים לב לנסיבות. לא מצאתי פגם בקביעה זו. ממילא גם על פי הפסיקה שהחייב הפנה אליה הרי שכל מקרה נדרש להיבחן על פי נסיבותיו ומתוך קיום איזון מתאים בין המגבלות ובין הערבויות הנדרשות במקרים שמתבקשת הסרתן.

כב' הרשמת גם ציינה כי בקשותיו החוזרות של החייב לצאת את הארץ לצרכי חופשה ולצרכים אחרים מהוות כשלעצמן נסיבה חדשה ואינדיקציה למצבו הכלכלי.

לא מצאתי כי ההחלטה כשלעצמה מצדיקה התערבות של ערכאת הערעור.

ממילא נחה דעתי כי גם לגופם של דברים - דין הערעור להידחות.

כב' הרשמת נעתרה לבקשת החייב להסרה זמנית של צו עיכוב היציאה מן הארץ אך קבעה את הערבויות הנדרשות לכך. בכך איזנה כב' הרשמת בין זכויות החייב לחופש תנועה ובין תכלית חוק ההוצאה לפועל ובמובן הרחב יותר - זכויות הזוכים. במסגרת החלטתה קבעה כב' הרשמת, בין היתר, כי על החייב להפקיד סך של 5,000 ₪ וכי נדרשים שני ערבים טובים בשים לב לגובה החוב בתיק ולסיבת היציאה מן הארץ שהינה כאמור חופשה אישית עם רעייתו.

נושא קביעת יכולת פירעון ותנאי ערובה הינו אחד מהנושאים המצויים בתחום מומחיות רשמי ההוצאה לפועל ולא בנקל תתערב בו ערכאת הערעור. בשים לב לגובה החוב הכולל בתיק ולסיבת הנסיעה לחו"ל לא מצאתי עילה להתערב גם בנושא זה. גובה החיוב הכספי שהועמד על סך של 5,000 ₪ הינו סביר בנסיבות העניין ואפשר שגם נקבע על הצד הנמוך.

לא מצאתי עילת התערבות גם ביחס לכמות הערבים שנדרשה וההוראות שניתנו לגביהם בשים לב לגובה החיוב בתיק.

בשולי ההחלטה אסב את תשומת לב כב' הרשמת לכך שככל הנראה נפלה טעות סופר בהחלטה בשים לב למועד החזרה מן הארץ כפי שצוין בסעיף 4 להחלטה ואשר צריך להיות 30.12.13 ולא 15.8.12 כפי שנרשם.

אשר על כן – הערעור נדחה.

משלא נתבקשה תגובת המשיבים- אין צו להוצאות.

המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים ותעביר ההחלטה לעיון כב' הרשמת על מנת להביא לתיקון טעות הסופר שנפלה בסעיף 4 להחלטתה מיום 2.12.13.

ניתנה היום, י"ג טבת תשע"ד, 16 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: