עובדיה נ' כונס נכסים רשמי באר שבע והדרום ואח'

החלטה

החייב עותר להפחתת צו התשלומים החודשי בעניינו.

בקשת החייב אינה מעידה על שינוי בנסיבותיו התעסוקתיות ו/או האישיות של החייב ובשים לב כי צו הכינוס ניתן לחייב אך לפני כ-3 חודשים, אינני מוצאת לנכון להיעתר לבקשה הן בשל מועד הגשתה והן מטעמיה.

אציין בפני החייב, כי קביעת צו התשלומים ,איננה תוצאת קביעה שרירותית וחזקה, כי צו זה נקבע לאחר שקלול מצבת הכנסות והוצאות החייב, כפי שהצהיר עליה במסגרת בקשתו למתן צו כינוס.

אמנם, גם בבקשת הכינוס, מצהיר החייב על הכנסה בסך של כ-3,000 ₪. מנגד, מצהיר החייב על הוצאות מזון בסך של 1,000 ₪, וסכום זה נראה על פניו , לא סביר בשים לב לכך שהחייב נדרש לכלכל עצמו בלבד, בהיותו גרוש וילדיו, אינם מתגוררים עימו.

חשוב מכך, החייב מצהיר על תשלום מזונות בסך של 4,000 ₪ לחודש, שעה שע"פ הוראות צו הכינוס והפקודה, נאסר על החייב לשלם לטובת נושיו (לרבות תשלום מזונות ילדיו הקטינים), באופן וולנטארי, ללא אישורו של בית משפט זה וללא ידיעת המנהל המיוחד.

טוב יעשה החייב, באם יפעל להגיש בקשה להקצבת מזונות מטעמו, בהתאם להוראות סעיף 128 לפקודה, אליה יצרף מסמכים, המעידים על הכנסותיו והכנסות אמם של הקטינים (ככל שהם בידיעת החייב) וכן, על הוצאות החייב וילדיו, או אז יפנה ביהמ"ש לערוך איזון מתבקש וראוי בין חובת החייב במזונות ילדיו לבין, חובותיו לכלל נושיו.

לנוכח כל האמור לעיל, אינני מוצאת לנכון להורות על הפחתת צו התשלומים וזה יוסיף לעמוד על כנו.

ברי, כי ככל שתבוא בפניי בקשה להקצבת מזונות, אדרש לה והוראות ינתנו בהתאם.

ניתנה היום, ג' אדר ב תשע"א, 09 מרץ 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: