עובדיה נ' הרשות לזכויות ניצולי השואה משרד האוצר

החלטה

המשיבה הגישה את תגובתה.

בגלל ההשקה לתיק בעניין גמיש (התיק המוביל) אני מקבל את טענת ב"כ המשיבה לפיה לא הוגשה התגובה במועד בתיק זה.

לגופו של עניין, התקנות אינן אוסרות על הגשת ערר הכולל עוררים מספר להם עניין משותף.

הדברים הינם בבחינת קל וחומר כאשר העררים כלל אינם מתייחסים לשום פרט או גרסה או כל דבר אחר אישיים של העוררים ומשכך למעשה אין העוררים יכולים להצהיר על שום דבר הרלבנטי לערר ולאופן ניהולו.

התקנות כבודן במקומו מונח, מאז שחוקק חוק נכי רדיפות הנאצים כחוק מוגבל ביותר בהיקפו על פי העילות המקוריות שאליהן הפנה, בתקופת ההתיישנות הקצרה שנקבעה בו בשעתו והיקף ציבור הניצולים שנראה בשעתו כרלבנטי לעניין קבלת הזכאות, חלו תמורות ושינויים אדירים, המחוקק לא צפה כלל כי עילות ההכרה תורחבנה במידה רבה מאד, כי קהילות שלמות כגון יהודי רומניה, בולגריה, לוב ותוניס יוכרו באופן גורף וכי כ-70 שנים אחרי השואה יהיה צורך לדון גם בשאלת זכאות יהודי עירק ומרוקו.

גם אופן בדיקת התביעות והטיפול בהן השתנה לבלי הכר מאז חוקק החוק.

הדברים יפים גם לשינויים שחלו מאז חוקקו התקנות הנוגעות לסדרי הדין בערר בתחילת שנות ה-70.

הפסיקה השתנתה, כך גם אופי התביעות, סוג העילות וזהות הניצולים השתנו גם הם, המציאות כולה השתנתה ורק המחוקק בשלו, לא ביצע שום שינוי מתבקש למעט ביטול ההתיישנות.

התוצאה היא כי התקנות יפות למקרה "הקלאסי" של הגשת עררים ופחות מתאימות למציאות הנוכחית בה תלויים ועומדים 4 עניינים זהים בפני 4 וועדות הערר הפועלות בישראל כאשר מדובר באלפי עררים קיימים ובאלפים שצפוי שיוגשו הממתינים וימתינו עוד לא מעט זמן עד להכרעות באיזה מן הערכאות.

בעררים אלו אין שום שאלה או נימוק דחייה מצד המשיבה הנוגעים לעורר ספציפי. אותם אלפי עררים, סותמים את מזכירויות בית המשפט ומעסיקים שופטים במתן החלטות שאין בהן דבר כדי לקדם את ההכרעה (דחיות מועד ועיונים על עיונים במאות ואלפי תיקים) .

אין שום פסול בהגשת ערר "משותף" משפטי/היסטורי שאיננו נוגע לסיפורו האישי של מי מהעוררים, ממילא כבר נקבע ולפחות ביחס לוועדה בחיפה כי מה שקובע לעניין האישי זו גרסת התביעה, ככל שתיקבע זכאות עקרונית וככל שחלילה לא תצא בעקבותיה החלטה מינהלית שתייתר את הצורך בבירור כל תביעה ותביעה, הרי ממילא החלטות המשיבה בדבר הכרה פרטנית תינתנה על יסוד גרסאות התביעה ועליהן גם יתנהלו העררים שיוגשו.

בינתיים רבה המלאכה ורב העומס על וועדות הערר שמעבר לדיונים השוטפים "הקלאסיים" מקדישות זמן ומשאבים רבים לדיונים העקרוניים בשאלות החדשות שצצו לאחרונה, יש וועדות כגון זו שבחיפה שהעומד בראשה מטפל גם במאות ואלפי תיקים אזרחיים אחרים, הייעול ומתן המענה הטוב ביותר לכלל ציבור בעלי הדין הוא באחריות השופט שצריך לנהל את לשכתו ומשאביו נכון, משכך ולפחות ככל שהדברים נוגעים לוועדת הערר בחיפה, הנני מתיר הגשת עררים משותפים בשאלת הזכאות העקרונית, הדבר נכון ויעיל ולא מצאתי כי המשיבה תצא ניזוקה מכך.

ניתנה היום, י"ח אדר תשע"ד, 18 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: