עובד שהתפטר משום שמצא עבודה אחרת בשכר גבוה יותר אינו זכאי לפיצויי פיטורים

1.         לפנינו תביעה לתשלום פיצויי פיטורים.

2.         ואלה העובדות הרלבנטיות לענייננו:

א.         התובע עבד אצל הנתבעת מיום 1/9/05 ועד 10/7/08.

ב.         התובע החל את עבודתו כמנהל רשת, והוצב לעבודה במשרד המשפטים בבאר שבע.

ג.          מחודש ינואר 2008 החל לעבוד בירושלים בתפקיד מנהל רשת בכיר.

ד.         ביום 10/6/08 שלח התובע אל הנתבעת מכתב התפטרות בזו הלשון:

"הנדון: הודעה על סיום עבודה

בראשית הדברים ברצוני להודות על ההזדמנות שניתנה לי לעבוד בחברת נס טכנולוגיות בע"מ, עבור משרד המשפטים.

הריני להודיעך על סיום עבודתי בחברת נס טכנולוגיות בע"מ.

היום האחרון לעבודתי, בהתאם לחובתי למתן הודעה מוקדמת, יחול ביום 10/7/08.

אבקש להסדיר את כל הקשור לזכויותיי בעת סיום יחסי עובד מעביד" (ההדגשה במקור ד.פ.).

3.         התובע טוען כי התפטר בדין מפוטר, הן משום שהנתבעת הפרה את הבטחתה ליתן לו העלאה משמעותית בשכרו, בשל המעבר לירושלים, והן על רקע הרעה מהותית בתנאי עבודתו עם המעבר לירושלים. מוסיף התובע כי אין בכך שמצא מקום עבודה חלופי לפני התפטרותו כדי לערער את טענתו זו, שהרי לא מצופה מעובד שיוותר בלא פרנסה, במיוחד בהיותו בעל משפחה. התובע טוען עוד כי הוא זכאי לפיצויי פיטורים גם מכוח הבטחה, שכן הובטח לו כי אם יבצע חפיפה מסודרת, ישוחררו עבורו הכספים שהצטברו לטובתו בביטוח המנהלים בגין פיצויי פיטורים.

4.         מנגד טוענת הנתבעת כי מחומר הראיות עולה כי התובע לא התפטר בשל הרעה מוחשית בתנאי עבודתו, ולא הובטחה לו העלאת שכר. התובע הלך בעיניים פקוחות לקראת התפקיד החדש בירושלים, ועשה זאת משיקוליו הוא. יתר על כן, התובע לא הודיע, בעת שהתפטר, כי זו הסיבה להתפטרותו, גם במכתב ההתפטרות לא הזכיר התובע כי התפטר בשל כך ששכרו לא הועלה, ולא התריע על התפטרות קרבה. כמו כן לא ניתנה לתובע הבטחה בעניין שחרור כספי פיצויי הפיטורים. התובע התפטר משום שמצא משרה אחרת, ששכר גבוה יותר בצידה.

5.         סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 (להלן - חוק פיצויי פיטורים) קובע כי:

"התפטר עובד מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, רואים את ההתפטרות לעניין חוק זה כפיטורים"

            לגבי התנאים לחלותו של סעיף זה נפסק כי:

"אם התקיימו התנאים האמורים בסעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים, או שלא התקיימו, יש לבחון לפי מצב הדברים עובר להתפטרות, ויש לתת את הדעת לנתונים שפעלו למעשה ולא לנתונים רדומים, אשר יכלו לפעול, אך לא הם היו אלה שמחמת קיומם התפטר העובד" (דב"ע ל/123-3 מדינת ישראל נ' שלום לבבי, פד"ע ח 261, 5-264, ההדגשה הוספה ד.פ.).

6.         התובע אינו עונה על התנאים המפורטים לעיל, משום שהגורם להתפטרותו, בעת שהתפטר, לא היה אי קבלת העלאה בשכר, כפי שהוא טוען. על כך אנו למדים בראש ובראשונה מתוך התנהגותו של התובע עצמו. לו אכן היה התובע מתפטר בשל כך שלא קיבל העלאה מובטחת בשכרו, יש להניח שהיה טורח לציין זאת במכתב ההתפטרות. ואולם במכתב ההתפטרות לא הוזכר הדבר, אף לא ברמז (נ/1, סעיף 2.ד לעיל). יתר על כן, גם בהודעה בעל פה לא ציין התובע כי התפטר בשל כך, ובעדותו אף ציין כי:

"ברגע שהודעתי על סיום עבודתי כמובן שלא חשבתי מה אני צריך לתבוע ולבקש" (ע' 2 ש' 15-22).