עובד נ' מדינת ישראל

החלטה

בפניי בקשה לביטול פסילה מנהלית שהוטלה על המשיב ע"י קצין משטרה בתאריך 20/10/09, למשך 60 יום, עקב מעורבותו בתאונת דרכים, בהתאם לסמכותו לפי סעיף 47(ה)(2) לפקודת התעבורה.

בתאריך 18/10/09 סמוך לשעה 15:09 נהג המבקש ברכב מסחרי על כביש 90 מכוון מטולה לכוון טבריה. על פי החשד סמוך לישוב מגדל סטה המבקש מנתיב נסיעתו לנתיב הנגדי והתנגש בטנדר טויוטה שהגיע מנגד.

כתוצאה מן התאונה נחבל המבקש חבלות של ממש שכללו נפיחות ודימום מאפו, המטומה בעין ימין ושפשוף בברך שמאל ונהג הטויוטה נפצע באורח קשה ופונה לבית החולים עם שברים ברגליים, שברים בצלעות, חתך ושפשופים בבטן ובידיים וחבלות נוספות. נהג הטויוטה נותח ובוצע קיבוע פנימי של רגל שמאל וקיבוע חיצוני של רגל ימין. ביצוע ניתוח נוסף טעון בירור קרדיאלי טרום ניתוחי.

ב"כ המבקש הסכים לקיומן של ראיות לכאורה. עם זאת טען כי החקירה טרם נסתיימה, סיבת הסטיה טרם נתבררה ולכן כלל לא ידוע אם יוגש כתב אישום בסופו של יום. עוד טען ב"כ המבקש כי ניידת משטרה עמדה בנתיבו של המבקש או בשול בעת התאונה ואפשר שזו הסיבה לסטיה.

ב"כ המבקש טוען כי המבקש אינו מהווה סכנה לבטחון הציבור ולראיה מפנה לעברו התעבורתי של המבקש, אשר מחזיק ברשיון נהיגה משנת 2004 ולחובתו שתי עבירות קודמות בגין נהיגה ללא חגורת בטיחות, שתיהן מסוג ברירת משפט והן משנת 2005 ו-2006.

בנוסף, טען ב"כ המבקש לנסיבותיו האישיות של המבקש, לרקע המשפחתי הקשה, למצבו הכלכלי ולעובדה שפרנסתו תלויה ברשיון הנהיגה והגיש מסמכים המעגנים זאת.

התביעה מתנגדת לבקשה, הציגה את תיק החקירה והסבירה כי על בסיס חומר הראיות הקיים יסוד להניח שיוגש כתב אישום כנגד המבקש בתום החקירה.

עוד טען ב"כ התביעה כי התנהגות המבקש במהלך ארוע התאונה מעידה כי המשך נהיגתו מהוה סכנה לבטחון הציבור ולכן אין לבטל את הפסילה.

מחומר הראיות שהונח בפניי עולה לכאורה כי המבקש סטה לנתיב הנגדי והתנגש חזיתית בטויוטה ובמעקה הבטיחות שניצב לימין הנתיב הנגדי.

נתונים אלה נלמדים מדו"ח פעולה של סמ"ר בונו מיכל, מהודעתה של השוטרת אלון חופית, מתמונות הזירה ותרשים הבוחן, המתעדים את מצב הזירה וכלי הרכב מיד לאחר התאונה ואת הנזקים הקשים שנגרמו לשני כלי הרכב בגין התאונה.

נהג הטויוטה, מר מוסא אבו זהיא, מוסר בהודעתו כי המבקש נסע בשיירה לאחר מספר כלי רכב, סטה באופן פתאומי מנתיבו לנתיב הנגדי והתנגש בו חזיתית.

המבקש הודה, בהודעתו, כי נהג ברכבו וכי חש מכה ומצא עצמו בנתיב הנגדי לכוון נסיעתו, אולם טען כי אינו זוכר את נסיבות התאונה ואף לא כי סטה לנתיב הנגדי.

המבקש נשאל למצב הרכב עובר לתאונה והצהיר כי הרכב היה תקין וכי בדק את הצמיגים טרם הנסיעה.

במסגרת נסיון לברר את סיבת הסטיה, נשאל המבקש בעמוד 2 להודעתו אם כלי רכב או הולך רגל הפריעו לו במהלך הנסיעה והמבקש השיב לשאלה זו בשלילה מוחלטת.

תגובתו החד משמעית של המבקש בנדון אינה מתישבת עם טענת סנגורו בדבר האשם התורם של ניידת המשטרה, שעמדה בנתיב נסיעת המבקש או בשול, לקרות התאונה.

טענה זו של הסנגור אינה מתיישבת אף עם תרשים הבוחן המגלה כי רוחב השוליים בצד נתיב נסיעת המבקש הנו 3 מטרים ורוחב הנתיב עצמו 4.8 מטרים ואף לא עם תמונה מספר 12 בה תועדו כלי רכב שעמדו בשול הדרך מבלי לפגוע בחופש התנועה בנתיב הנסיעה.

בחומר הרפואי המצוי בתיק החקירה מתועדות החבלות החמורות שנגרמו לנהג הטויוטה, מר מוסא אבו זהיא וחבלות של ממש שנגרמו למבקש בעקבות התאונה, כפי שפורט לעיל.

לאחר עיון בחומר החקירה, הגעתי למסקנה כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת חלקו של המבקש בגרימת התאונה, ראיות אשר די בהן לשלב דיוני זה.

המבקש נוהג משנת 2004 ולחובתו שתי הרשעות קודמות מסוג ברירת משפט משנת 2005 ו-2006, בגין נהיגה ללא חגורת בטיחות. במהלך שנת 2009 נתפס המבקש בשתי הזדמנויות נוספות ללא חגורה והופקו דו"חות אזהרה בנדון. עברו של המבקש אינו מכביד, בגם שאין להתעלם מן החזרה השיטתית על עבירות זהות וממועד הוצאת הרשיון.