עואודה נ' מדינת ישראל

פסק דין

לפני ערעור על החלטת בימ"ש לתעבורה בחיפה, (להלן – "בימ"ש קמא"), אשר ניתנה ביום 12.1.12 על ידי השופט שלמה בנג'ו וכן על פסק דינו שניתן בהעדר ביום 9.1.12 בתיק 245-01-12.

המערער הובא לדין בבימ"ש קמא בגין עבירה בניגוד לתקנה 85(א)(5) לתקנות התעבורה תשכ"א – 1961.

הרקע להבאת המערער לדין התרחש ביום 30.6.11 עת נהג ברכב משא והוביל מטען שמשקלו 65060 ק"ג, משקל העולה על המשקל המותר של הרכב ושהוא 59000 ק"ג.

המדובר בדו"ח ברירת משפט על סך 1000 ₪ ועל יסוד בקשת המערער להישפט, הוא זומן לדיון שהיה קבוע ליום 9.1.12, אך לא התייצב ועל כן הורשע בהעדרו ונידון לעונשים הבאים:

3 חודשי פסילה בפועל, 2500 ₪ קנס ו- 4 חודשי פסילה על תנאי לשלוש שנים.

המערער הגיש בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדר, בקשה שנדחתה על ידי בימ"ש קמא בהחלטתו מיום 12.1.12.

ב"כ המערער טען כי הוא נאלץ לחזור לביתו, הואיל ואשתו ההרה נאלצה לגשת לטיפול רפואי והיה צורך בהתייצבותו יחד איתה כשלעניין זה צירף טופס מעקב הריון מיום 9.1.12. עוד נטען כי ב"כ המערער הגיש יום לפני הדיון בקשת דחייה מנימוקים שונים כפי שיובהר להלן.

המערער טען כי המדובר בדו"ח ברירת משפט שהקנס שהיה קבוע בצד העבירה הוא 1000 ₪, כך שהעונש שהושת עליו חורג במידה קיצונית מרמת הענישה המקובלת. המדובר בנהג שהנהיגה היא עיסוקו ומקצועו מזה כ – 20 שנה ולחובתו 29 הרשעות קודמות, נסיבותיו האישיות והכלכליות קשות, לכן ביקש להקל בדינו.

המשיבה סבורה כי יש לדחות את הערעור. אין בידי המערער להראות קיומה של עילה מוצדקת להיעדרות ולא הניח תשתית ראויה שיש בה כדי לעורר את החשש הממשי לקיומו של עיוות דין. עוד מתברר מבקשת הדחייה שהוגשה לבימ"ש קמא, יום לפני הדיון הקבוע, בקשה שהוצגה בערעור במהלך שמיעתו, עולה כי הוא ביקש דחיית הדיון מהסיבה שקבועים לו תיקים אחרים בבתי משפט בנצרת וכי טרם העתיק את חומר החקירה.

המשיבה סבורה כי החלטת בימ"ש קמא מנומקת ומפורטת ועל כן, אין להתערב בה.

זאת ועוד, גם לעניין העונש סבורה המשיבה כי אין מקום להתערב בו. העונש אינו מופרז בהתחשב בעברו של המערער.

לאחר שעיינתי בפסק דינו של בימ"ש קמא, בהחלטתו, באישורים הרפואיים שהציג ב"כ המערער, בבקשתו לדחיית הדיון, בהודעת הערעור ושמעתי את טענות הצדדים, אני מחליט לדחות את הערעור ככל שהוא מתייחס להחלטת בימ"ש קמא הדוחה את הבקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדר, אולם ביחס לעונש, נראה לי כי יש להתערב בו כפי שיפורט להלן.

אמנם מהמסמך הרפואי שהגיש ב"כ המערער, עולה כי אשתו ההרה הייתה ביום 9.1.12 בביקור אצל רופאת נשים, אם כי המדובר בביקור למעקב אחר התפתחות ההיריון ולא עקב בעיה רפואית דחופה שהתעוררה בו ביום. עיון במסמך מראה כי אשתו של ב"כ המערער הייתה כבר בעבר בביקורים דומים וקודמים בימים 11.7.11, 28.8.11, 9.11.11 ויום קודם למועד עריכת המסמך 8.1.12 – ראו פרק מעבדות בהריון עמ' 3 למסמך, כך שביום 9.1.12 בוצע מעקב דומה למעקבים הקודמים מבלי לציין צורך דחוף ובלתי צפוי שחייב את ב"כ המערער להתייצב יחד עם אשתו לבדיקות. זאת ועוד בקשת הדחייה שב"כ המערער הגיש במהלך שמיעת הערעור, בקשה שהוגשה יום קודם למועד הדיון לבימ"ש קמא ונימוקיה, עומדים בסתירה לנטען בבקשה לביטול פסק הדין, טיעונים שחזר עליהם המערער גם בפני.

בנסיבות העניין לא מצאתי מקום להתערב בהחלטת בימ"ש קמא בהקשר לדיון שהתקיים בהעדר המערער ודין הערער להידחות.

אולם ביחס לעונש, אין חולק כי המדובר בעבירת ברירת משפט שהקנס שבצידה הוא 1000 ₪ וכי הגם שהמערער ביקש להישפט, אין בנסיבות כדי להביא להחמרה עד למידה שנקבעה על ידי בימ"ש קמא.

אני ער לחומרת העבירה ולסכנה הנשקפת מהעמסת מטען העולה על המותר ולהלכה הקובעת כי ערכאת הערעור תמעיט התערבותה בעונש שקבעה הערכאה הדיונית, אם כי כל מקרה ונסיבותיו. לא נעלם מעיני, גם כן, עברו של המערער, אך בהתחשב במכלול הנתונים, לא נראה שהיה מקום להטיל עליו עונש פסילה מותנית ופסילה בפועל.

אמנם הקנס עולה בהרבה מהקנס שנקבע בדו"ח ברירת המשפט, אך עדיין אינו חורג במידה קיצונית מרמת הענישה המקובלת ועל כן אני מחליט שלא להתערב בו.

סוף דבר:

הערעור בהקשר לדיון בהעדר נדחה, אך הערער על העונש מתקבל במובן זה שעונשי הפסילה המותנית וזו שבפועל, מתבטלים. הקנס ישולם בחמשה תשלומים שווים כשהראשון יהיה ביום 1.5.12 ובכל 1 לכל חודש שלאחריו.