עדנאן(עציר) נ' מדינת ישראל

החלטה

אין צורך להשיב לערר.

ערר על החלטת בית משפט השלום בפתח תקווה (כב' השופטת דבורה עטר) מיום 30/12/2010 בתיק מ"ת 38391-08-10, בה התקבלה בקשת המדינה לעיון חוזר על שחרורו לחלופה של העורר.

העורר שוחרר ביום 20/9/2010 לאחר שהדיון נדחה לפני כן לשם קבלת התסקיר, והתסקיר לא התקבל. על רקע זה הורה בית משפט קמא בזמנו על שחרור בהסכמה למעצר בית מלא בפיקוח ערבים וכנגד בטחונות.

ביום 6/12/2010 נמצא העורר במסעדה תוך הפרת תנאי שחרורו. ביום 7/12/2010 הוגשה בקשת המדינה לעיון חוזר, והבקשה היתה לעוצרו עד תום ההליכים (בתיק המקורי). לא הוגש כתב אישום בגין ההפרה מיום 6/12/2010.

ביום 9/12/2010 נדונה הבקשה לעיון חוזר בפני כב' השופטת רפאלי. כב' השופטת רפאלי ציינה כי נוכח הפרת האמון שניתן בעורר על ידי בית המשפט ועל ידי הערבים, יש ממש בבקשה להורות על מעצרו עד תום ההליכים, אולם אין לסתום את הגולל לחלוטין על האפשרות לשחררו לחלופה אחרת הרמטית בהרבה. בית משפט קמא הוסיף מיד לאחר הדברים הללו את המשפט הבא: "ובכפוף לכך ששירות המבחן ימצא לאחר בדיקה מקצועית, כי ניתן ליתן אמון במשיב וכי קיימת חלופה כלשהיא שתאיין את המסוכנות…". עוד הנחה בית משפט קמא במפורש בהחלטתו מיום 9/12/2010 (עמ' 16) כי שירות המבחן יתן דעתו גם להפרה המיוחסת למשיב בבואו לתת המלצה לכאן או לכאן.

ביום 27/12/2010 נערך תסקיר מעצר אשר היה לנגד עיני בית משפט קמא בבואו לתת את ההחלטה נשוא הערעור מיום 28/12/2010. התסקיר אינו חיובי בלשון המעטה. התסקיר מציין במפורש כי התרשמות שירות המבחן היא שהעורר מתקשה להתייחס לגבולות חיצוניים. התסקיר מזכיר כי העורר הסתבך בעבר בעבירת אלימות בעודו מרצה עונש של מאסר בעבודות שירות, וזאת בנוסף להפרת תנאי הערובה שנקבעו בעניינו בפרשה הנוכחית. במצב דברים זה מוצא השירות שלא ניתן לשלול סיכון להישנות ביצוע עבירות ולהפרת תנאים מגבילים. אכן התסקיר כולל התרשמות חיובית מהמפקחים שנבדקו על ידי השירות עובר להכנתו, אולם גם בסיכומם של הדברים נאמר: "על רקע כל המתואר לעיל, הסיכון להישנות ביצוע העבירות ואי עמידה בתנאי שחרורו, קשייו בעמידה בגבולות חיצוניים, אנו מתקשים לבוא בהמלצה חד משמעית לשחרורו". נכון שמיד לאחר הדברים הללו מסתיים התסקיר באמירה כי המפקחים שבדק בשילוב עם פיקוח אלקטרוני: "יתכן ויהיה בהם להציב גבול ברור יותר…" (ההדגשה הוספה).

כבר נכתב רבות על כך שהתנאי הראשון לחלופה הוא תנאי הכרחי ואין בלתו, והוא שהמשוחרר עצמו יהיה במצב של תובנה ועם קווי התנהגות כאלה שנכון לעת ההחלטה ניתן יהיה להעריך בסבירות גבוהה כי יכבד הגבלות שיוטלו עליו. שירות המבחן אומר בצורה שקשה לומר זאת ברור ממנה, כי לא זה מצבו של העורר. לא למותר להוסיף שההפרה בה מדובר אומנם לא היתה כרוכה בעבירה נוספת עצמאית, אולם בפני עצמה היא הפרה מקוממת, מכיוון שאין מדובר ביציאה לטיפול רפואי או ביציאה מחוץ לדלת הכניסה כדי לעשן או להתאוורר, אלא מדובר ביציאה למסעדה, פעולה שהיא סוג של קריאת תגר על ההגבלות שהוטלו עליו.

בנסיבות אלה נכון עשה בית משפט קמא כאשר החליט שאין די בפיקוח האנושי המוצע אף שנמצא ראוי בפני עצמו, ואף אם יתווסף עליו פיקוח אלקטרוני, משום שאין בנמצא פיקוח אנושי או אלקטרוני או משולב שיוכל לתת מענה אמיתי לאדם שאין לומר עליו כי הסיכוי שיכבד גבולות יקבל מרות הוא סיכוי טוב.

הערר נדחה.

בשולי הדברים, הושמעה בקשה להתיר העברת ציוד אישי (ביגוד והנעלה) לעורר. יש לעשות זאת בבית המעצר ובכפוף להגבלות שבנהלי שב"ס לגבי פריטים המותרים או האסורים בהכנסה לעצור, אולם בית המשפט מבקש ממפקדי בית המעצר שיאפשרו להכניס את מה שמותר להכניס עוד לפני יום שבת, כאשר יגיעו בני משפחתו של העורר לבית המעצר ויבקשו להכניס ציוד אישי המותר להכנסה על פי נהלי שב"ס.

ניתנה והודעה היום ו' שבט תשע"א, 11/01/2011 במעמד הנוכחים.

שאול מנהיים, שופט

הוקלד על ידי: אורית קרוג התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: