עדי נ' אופן - פסקדין

החלטה

מבוא ותמצית טענות הצדדים

המבקשת הגישה ערעור על פסק דינה של כב' המפקחת על בתים משותפים (גב' פינגבויים) שניתן ביום 9.5.10 במסגרת תיק תביעה 10/10.

בד בבד עם הגשת הערעור פנתה המבקשת בבקשה לעכוב ביצוע פסק הדין, בקשתה הועברה לתגובת המשיבים (התובעים באותו הליך) אשר מתנגדים לבקשה. המבקשת בתגובתה לתגובת המשיבים שבה ומבקשת עכוב ביצועו של פסק הדין עד להכרעה בערעור.

עיקרה של המחלוקת בין הצדדים המתגוררים יחדיו בבית משותף, הינה בניה שבנתה המערערת ברכוש המשותף, בניה לה מתנגדים המשיבים- בעלי 5 דירות באותו בנין.

הבניה שבמחלוקת כוללת בין השאר בניית מרפסת, פרגולה, מדרגות חיצוניות, הגבהת קרקע ע"י מסלעה והכל בשטח הרכוש המשותף.

לאחר שמיעת עדויות הצדדים וביקור במקום התירה המפקחת את השארת הממ"ד שנבנה במקום וחייבה את המבקשת לסלק את המסלעה, לפרק את הפרגולה, להרוס את המרפסת ואת גרם המדרגות היורד ממנה, לבנות מחדש גדר אבן שנהרסה ע"י המבקשת ולשתול מחדש שיחים.

המערערת סבורה כי סיכויי הערעור גבוהים, כי יש לתת ביטוי לשיהוי בהגשת התובענה ע"י המשיבים שיהוי ששינה מצבה לרעה ובהסתמך על חוות דעת שצורפה לבקשה היא טוענת כי הריסת המרפסת וסילוק המסלעה יערערו את האלמנטים הקונסטרוקטיביים של הממ"ד והבנין כולו. המערערת מוסיפה טענה כי ההריסה טעונה היתר למרות פסק דינה של המפקחת.

לטענת המערערת משיקולי יעילות כלכלית יש להמיר את פעולות ההריסה והסילוק בפיצוי כספי.

המשיבים מבקשים לאמץ את החלטת המפקחת שדחתה את הבקשה לעכוב הביצוע. הם מפנים לקביעות המפקחת כי הבניה נעשתה ללא היתר, הם מפנים לעובדה כי הבקשה אינה נתמכת בתצהיר וכי לאור הלכת בית המשפט העליון אין זה המקרה המתאים לעכוב ביצוע פסק דין.

המבקשת בדרך דיונית בלתי ראויה בחרה בכתב התשובה שנועד להוות תגובה לטענות המשיבה להעלות טענות חדשות והפעם לתמוך האמור בהם בתצהיר ותמונות.

דיון

בטרם אדון בבקשה לגופה מן הראוי להסיר מעל הפרק שתי טענות הנטענות בבקשה אשר אותן יש לדחות על הסף.

משניתן פסק דין המורה על הריסת מבנה, אין צורך בפניה נוספת לועדת תכנון כדי לקבל היתר להריסה. פסקי הדין של בתי המשפט לרבות המפקח על בתים משותפים אינן טעונים אישרור של גורם תכנוני ומשקבעה המפקחת כי יש להרוס פרגולה, מרפסת, מדרגות או מסלעה יש לבצע את פסק הדין ללא תנאי, (כמובן בכפוף להחלטה בבקשה לעיכוב ביצוע).

גם הנמוק של "שיקולי יעילות כלכלית" מוקשה בעיניי, פסקי דין הכוללים צווים אופרטיביים לא ממירים ב"פיצוי כספי" משיקול כלכלי זה או אחר ולכן לשיקול זה אין לתת משקל בעת הדיון בבקשה לעכוב ביצוע פסק הדין.

בנוסף לאמור לעיל אבהיר כי הדיון בבקשת עכוב ביצוע הינו חלק מהערעור ובו נתונים בפני ערכאת הערעור-רק הראיות שנתקבלו בפני בית משפט קמא.

מחוות דעת שהוכנה לאחר מתן פסק הדין וצורפה-ללא אישור בית משפט- לבקשה לעכוב ביצוע יש להתעלם ולא אביע עמדה בשאלה האם תותר הצגת חוות הדעת כראיה נוספת בערעור.

באשר לעכוב ביצוע אזכיר את המסגרת הנורמטיבית אפנה לפסק דינו של כב' הש' א' א' לוי:

"נקודת המוצא לצרכי ההכרעה בבקשה לעיכוב ביצוע היא כי בעל-דין שבידיו פסק- דין זכאי לממשו ללא שיהוי, אף אם הוגש ערעור (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). על כתפיו של המבקש את עיכוב הביצוע מונח הנטל להראות כי סיכויי קבלתו של הערעור גבוהים, וכי מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובתו (בש"א 216/89 אברהמי נ' בנק המזרחי, פ"ד מג(2) 172 , 174 (1989); ע"א 2965/96 עטיה נ' עיריית תל-אביב יפו, פ"ד נ(1) 668, 672 (1996)). שני השיקולים האמורים אינם מנותקים זה מזה, ועשוי להתקיים ביניהם קשר הפוך (עע"ם 9177/01 אחים שרבט יוזמים ובונים נ' עירית תל-אביב, פ"ד נו(2) 163, 167 (2001)). כך לדוגמא, במקרה בו על פניו סיכויי הערעור להתקבל נמוכים מאד, הנטל על המבקש להראות כי מאזן הנוחות נוטה לצדו, יהיה משמעותי וכבד יותר", ע"א 8522/09 עו"ד שרגא בירן נגד עו"ד צדקיהו הרמולין.

מבלי לקבוע מסמרות, ניתן להעריך כי סיכוי הערעור אינם גבוהים שכן ערכאת הערעור אינה נוטת להתערב בקביעות עובדתיות ובקביעות מתחום המהימנות ובמקרה זה ביססה כב' המפקחת את פסק דינה על ביקור במקום, (ר' התרשמותה הקשה מהתנהגות המבקשת כמתואר בפתח פסק הדין) וגם על חוסר מהימנותו של העד מטעם המבקשת, (ר' סעיף 12 (ו) עמ' 6 לפסק הדין).