עדוי נ' מדינת ישראל

החלטה

1.זוהי בקשת המבקש המוגשת באמצעות בא כוחו לביטול פסילה מנהלית למשך 60 יום מיום 3.1.10 בשל חשד לביצוע עבירות תעבורה של אי שמירת רווח ממשאית שעצרה לפניו, גרימת נזק לגוף ולרכוש, והתנהגות הגורמת נזק. עבירות על פק' התעבורה ותקנות התעבורה.

2.המבקש טוען כי אינו אשם בתאונה, ומי שאחראי לתאונה הוא הנהג האחר אשר חסם את דרכו, המבקש ניסה למנוע התאונה ע"י בלימת פתע וסטייה ימינה אך הדבר לא עלה בידיו.

עוד טוען המבקש כי רישיון הנהיגה הוא המקור לפרנסתו ובני משפחתו, ולפירעון הלוואות שהמבקש חייב בעבור המשאית המשמשת אותו ועובדים אחרים לפרנסת משפחותיהם.

3.בפניי חזר ב"כ המבקש על נימוקי הבקשה, וטען כי לא נגרמה חבלה לגוף, וכי מדובר בנזק לרכוש בלבד, המבקש נהג משאית משנת 1995 ועברו אינו מכביד, וסביר להניח שלא יוגש נגדו כתב אישום.

על כן מבקש ב"כ המבקש להורות על ביטול הפסילה המנהלית ולהורות על החזרת רישיון הנהיגה למבקש.

4.מנגד מתנגד נציג המשיבה לבקשה, מדובר בתאונת דרכים שהנזק הנגרם ממנה הוא נזק רב והרסני, מדובר באי שמירת רווח מפני רכב משא שנסע לפניו והאט, נגרמה חבלה, אולם בנס לא נגרמה חבלה חמורה יותר. בתיק נמצאת תעודה רפואית. למבקש הרשעות קודמות לא מועטות ובתחומי תעבורה מגוונים; כנגד המבקש יוגש כתב אישום, נגבו הודעות מכל המעורבים ועל כן מבקש הוא – נציג המשיבה, לדחות הבקשה ולהותיר הפסילה על כנה.

5.בית המשפט לתעבורה הדן בבקשה לביטול פסילה מנהלית יבחן את הבקשה בשני מבחנים, כשהאחד הוא קיומן של ראיות לכאורה לביסוס המיוחס לו למבקש עפ"י ההחלטה של הגורם המוסמך, בענייננו הוא קצין המשטרה, ובמבחן זה יבדוק ביהמ"ש באם בתיק החקירה קיימות ראיות לכאורה במובן של ראיות עפ"י הילכת שלמה זאדה כפי שנקבעו ע"י כב' השופט (כתוארו אז) הנשיא בדימוס א. ברק.

ראיות לכאורה, בשלב זה ולעניין הבקשה הן אמרות או ראיות גולמיות שמבלי לבדוק את מהימנותן ומשקלן ובטרם עמדו במבחן החקירה הנגדית בידי הסנגור שקבלתן עלולה להביא להרשעתו בדין בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום.

בענייננו הצהיר ב"כ המשיבה שבכוונת התביעה להגיש כתב אישום כנגד המבקש בעבירות של גרימת נזק לגוף ולרכוש התנהגות הגורמת נזק ואי- שמירת רווח מרכב שלפניו.

6.מעיון בחומר החקירה עולה כי התאונה ארעה עקב זאת שהמבקש לא הבחין בעוד מועד במשאית שלפניו, אשר נהגה הודיע על כוונתו לפנות ימינה ע"י איתות, ותוך כדי פנייתו ימינה להיכנס לאתר עבודה, פגע המבקש במשאיתו במשאית ובנגרר שלפניו וגרם להרס רב במשאיתו והוא עצמו נחבל, היה צורך לפנותו לבית חולים שם זכה לטיפול רפואי עפ"י התיעוד הרפואי בתיק.

מחומר החקירה עולה כי התאונה אירעה בשל אי שמירת רווח מהרכב שלפניו, תאונה שבעקבותיה נחבל המבקש עצמו ונגרם הרס רב במכונית ובמשאית האחרת.

7.המבחן הנוסף להכרעה בבקשה הוא מבחן המסוכנות. מסוכנותו של המבקש למשתמשים בדרך, ובגדר מבחן זה יבדוק ביהמ"ש את חומרת העבירה מיוחסת לו ואת עברו של המבקש.

בענייננו מדובר במבקש הנוהג משנת 1994 ולחובתו כ- 60 הרשעות, בעיקר הרשעות בעבירות טכניות וחלקן הרשעות המאפיינות נהגי משאיות של משקל עודף, או העברת מטען בתפזורת ללא כיסוי וכיוב'.

המבקש לא היה מעורב בתאונות.

8.בהתחשב בכל האמור לעיל, ובבחינת מסוכנותו של המבקש ניתן לקבוע כי אין מדובר במבקש שהמשך נהיגתו מסכנת באופן ודאי את המשתמשים בדרך, ועל כן נחה דעתי כי ניתן להתערב בשיקול דעתו של הגורם המנהלי הפוסל.

9.התוצאה היא שאני מחליט לקבל הבקשה חלקית כך שתקופת הפסילה המנהלית תקוצר ותעמוד על 30 יום פסילה מיום 3.1.10.

רישיון הנהיגה של המבקש יוחזר לו ביום 2.2.10 עד השעה 10:00.

10.המזכירות תמציא לבאי כוח הצדדים העתקים מהחלטה זו, ולב"כ המשיבה תחזיר את תיק החקירה.

ניתנה היום, ב' שבט תש"ע, 17 ינואר 2010, בלשכתי, בהעדר הצדדים ובאי כוחם.