עגיל נ' א.מ.ש הידראוליקה ציוד והנדסה בע"מ ואח' - פסקדין

פסק דין

1.עסקינן בתביעה כספית ע"ס של 76,000 ₪ שעניינה נזקים שנגרמו לתובע בשל עיכוב שלא כדין, לטענתו, של שני מפוחים בחצריה של הנתבעת מס' 1 (להלן "הנתבעת") ובשל שלילת זכותו של התובע במפוחים אלה.

2.בהליך קודם בו נקט התובע, בחודש 1.10, להשבת המפוחים לידיו, הודיעה הנתבעת כי הם פורקו לחלקים וכי אינם בנמצא עוד.

3.בתביעה זו מבקש התובע לחייב את הנתבעים בשווים של 2 המפוחים, בהפסד הכנסות שנגרם לו עקב החזקת המפוחים בחצרי הנתבעת ובעוגמת נפש.

4.הנתבעת טוענת להגנתה, בין היתר, כי המפוחים עוכבו אצלה כדין בשל אי תשלום חוב ע"י התובע. היא טענה כי פנתה לתובע, עוד בשנת 2007 והודיעה על עיכוב המפוחים עד לתשלום החוב. אי דרישת המפוחים ו/או אי סילוק החוב משך השנים שחלפו, מלמדים כי התובע אפשר לנתבעת להיפרע מהמפוחים לסילוק החוב.

5.בין הצדדים נטושות מחלוקות עובדתיות רבות מהן נגזרות מחלוקות משפטיות. בין היתר, הצדדים חלוקים בסוגיות דלהלן :

* קיומו של חוב, מקורו (תיקון משאית/תיקון מפוחים) וגובהו;

* הסיבה בה הוחזקו המפוחים ברשותה של הנתבעת (משמורת/עיכבון);

* זכותה של הנתבעת לעכב את המפוחים, אם ניתן היה להסתפק בעיכוב אחד המפוחים בלבד ואם חייב להיות יחס סביר בין גובה החוב לבין שווי המפוחים (הנכס המעוכב);

* מצבם ושווים של שני המפוחים שעוכבו;

* זכותה של הנתבעת להיפרע מהמפוחים לסילוק החוב; האם ניתנה הסכמה (משתמעת/מפורשות) של התובע לכך.

6. בתוך סבך זה של שאלות, עותר התובע להרים את מסך ההתאגדות בין הנתבעים בינם לבין עצמם ולחייב את הנתבעים 2 ו -3 בכל סכום בו תחויב הנתבעת.

הנתבעת בתורה טענה כי תביעה זו הוגשה בשיהוי ניכר, ולאחר חלוף יותר משלוש שנים למן נשלחה לתובע הודעה בדבר עיכבון המפוחים. העדר ההתייחסות של התובע למכתב שנשלח, אי סילוק החוב ואי דרישת המפוחים הביאו לפירוק המפוחים, דבר אשר גרם לנתבעת נזק ראייתי ומונע בעדה היום להוכיח כי מדובר היה במפוחים ישנים ופגומים.

7.מעבר לשאלות העובדתיות השנויות במחלוקת, מעורר התיק שאלות משפטיות בדיני העיכבון ובכלל זה שאלת היחס בין שווי הנכס המעוכב לבין גובה החוב, זכויותיו וחובותיו של מעכב הנכס (שומר בשכר/שומר חינם) ומהו פרק "הזמן הסביר" בו נחשב מעכב הנכס כשומר שכר בנכס ומהו הדין לאחר חלוף פרק זמן זה, כאשר השאלות דכאן נבחנות על רקע התנהגותם של שני הצדדים ותום ליבם.

8.הצדדים הסמיכו את ביהמ"ש למתן פס"ד לא מנומק, על דרך הפשרה, לפי סע' 79א לחוק בתי המשפט, התשמ"ד – 1984, לאחר שנשמעו ראיות הצדדים והוגשו סיכומים מטעמם. עפ"י המוסכם, ביהמ"ש יהא מוסמך לדחות את התביעה במלואה או לקבלה עד לסכום של 18,000 ₪.

"משהסכימו הצדדים לדיון בפשרה הריהם נחשבים כמסכימים גם להכרעה במחלוקת הפעורה ביניהם על-פי שיקול דעת כללי, מבלי שייקבעו ממצאי אמינות ומהימנות ומבלי שבית המשפט יהיה כבול למידת הדין המהותי" (ראה ת.א. (מחוזי – ים) 9566/07 ריקנר נ' קראוס).

בפס"ד כזה ביהמ"ש אינו מנמק את פסק דינו שהרי מטבעה של פשרה שבית המשפט שוקל שיקולים שאינם רק על פי הדין. מנגד יודגש כי ביהמ"ש רשאי, ואף חייב, להביא בחשבון את סיכוייה של טענה זו או אחרת, של מי מהצדדים, להתקבל או להידחות (ראה דבריו של ביהמ"ש המחוזי ירושלים בפס"ד שניתן בה"פ 694/01 אביבה יוכמן נ' רות ליאור).

9.לאחר ששמעתי את העדים והתרשמתי מהם באופן בלתי אמצעי, לאחר שעיינתי היטב במסמכים שהוגשו בתיק ובכלל זה בהתכתבויות בין הצדדים בעבר, בשים לב לנטלים המוטלים על כל אחד מהם להוכחת טענותיו, לאחר שלקחתי בחשבון את התנהגותם של שני הצדדים עובר להגשת התביעה ולאחר ששקלתי שיקולים של דין ושיקולים של צדק החורגים מדלת אמותיו של הדין המהותי, אני מחייבת את הנתבעות 1 ו- 2, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 8,000 ₪.

בנוסף, אני מחייבת את הנתבעות לשלם לתובע שליש האגרה ששולמה, בתוספת הפרשי הצמדה מיום התשלום וכן שכ"ט עו"ד בסך של 1,600 ₪.

סכומים אלו ישולמו תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.