עבירות סמים - ערעור כנגד דחיית החלטת ועדת השחרורים למתן שחרור על תנאי

השופטת א' חיות:

1. המבקש מרצה מאז 10.6.1998 עונש מאסר בן שש שנים ותשעה חודשים בגין עבירות סמים.
ביום 24.11.2003 קיימה ועדת השחרורים דיון בעניינו ונעתרה לבקשתו לשחררו בתנאים
המפורטים באותו החלטה, על-פי תוכנית שיקום שהוכנה על-ידי רש"א. כנגד החלטה זו הגישה
המשיבה עתירה לפי סעיף 25 לחוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס"א-2001, בפני בית-המשפט
המחוזי בתל-אביב, וזה נעתר לעתירה ובפסק-דינו מיום 12.8.2003, ביטל את החלטתה של
וועדת השחרורים, בציינו כי מצא פגמים בשיקוליה של וועדת השחרורים, לאחר שבדק את
מלוא החומר המודיעיני ואת נתוני הרקע הנוגעים למבקש.

2. הלכה פסוקה היא, כי רשות ערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי, בכגון דא, אינה
ניתנת כדבר שבשגרה ועל-מנת שתתקבל הבקשה, יש להצביע על בעיה משפטית בעלת חשיבות או
על נושא אחר שיש לו חשיבות כללית )ראו: רע"ב 7/86 חיים לואיס וייל נ' מדינת ישראל
ו-7 אח' )לא פורסם((.