עבודות שירות ופיצוי של 5,000 ש"ח לשוטר שתקף אזרח.

1.         הנאשם הורשע לאחר ניהול הוכחות בביצוע עבירת תקיפה הגורמת חבלה של ממש - עבירה לפי סעיף 380 לחוק העונשין, תשל"ז - 1987, הכל כמפורט בהכרעת הדין מיום 25.12.08.

2.         עובדות כתב האישום:

במועדים הרלוונטיים לכתב האישום, שירת הנאשם כשוטר סיור במשטרת ישראל - בתחנת באר-שבע.

בתאריך 20.3.05, נקרא הנאשם לטפל באירוע, שעניינו סכסוך שכנים. במסגרת טיפולו באירוע, נכנס הנאשם לדירה מספר 15, בה שהו אותה עת, בין היתר, אופיר בנימין, המתגורר בדירה (להלן: אופיר), וחברו יוסי עזריאל (להלן: המתלונן).

הנאשם התבקש על ידי אופיר לצאת מהדירה ומשסירב לעשות כן, דרש מאופיר שיתלווה אליו לתחנת המשטרה, החל עימות בינו ובין המתלונן בדירה, במהלך עימות זה תקף הנאשם את המתלונן במכת אגרוף לעינו, דחף אותו לחדר השינה, הפילו על המיטה והכה אותו מספר מכות אגרוף נוספות בפניו.

כתוצאה ממעשיו של הנאשם, נגרמו למתלונן חבלות, המטומות, נפיחות בפניו, סביב עינו ובלסתו, וכן נגרם לו דימום מאוזניו.

כמפורט בהכרעת הדין, נדחתה טענת ההגנה העצמית של הנאשם.

3.         טיעוני ב"כ המאשימה לעניין העונש:

ב"כ המאשימה במסגרת טיעוניה לעונש, עתרה להותיר את ההרשעה על כנה, ולהשית על הנאשם מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי כספי למשפחת המתלונן.

ב"כ המאשימה הדגישה במסגרת טיעוניה:

-           נבקש מבית המשפט לראות את מעשיו של הנאשם בחומרה הן מבחינת מהות המעשים והן מבחינת מי שביצע אותם.

-           המדובר במפגש בין אזרח לשוטר, שהסתיים בתוצאות קשות לאזרח כפי שמעידות התמונות המתעדות את החבלות שנגרמו לאזרח (ת/4). הנאשם ניצל את מעמדו כשוטר, ניצל את הסמכויות והפעיל כוח מתוך איבוד שליטה באופן בלתי מוצדק ותקף את המתלונן בצורה בלתי מידתית ובלתי סבירה.

-           אמנם המתלונן כבר אינו בחיים, לא בשל נסיבות התיק. יחד עם זאת, על בית- המשפט שלא להתעלם מאחת ממטרות הענישה - אינטרס הקורבן - הכללת הפגיעה בכבודו העצמי, חוסר האונים בו היה נתון המתלונן, תקופת השיקום שעבר, ההשפעות הנפשיות והפיזיות שהוא חווה כתוצאה מהטראומה - משפחת המנוח שזעקתה נשמעת גם אם המתלונן אינו עוד בחיים.

-           אין ספק שזו גם פגיעה קשה באמון שניתן בנאשם הן על ידי המערכת והן על ידי הציבור - הדבר פוגע בתדמיתה של המשטרה.

-           המסר לציבור צריך להיות ברור - יש דין אחד לאזרח ולשוטר. היות הנאשם שוטר איננה נסיבה מקלה, אלא להפך. חלה עליו חובה מוגברת להתנהג באיפוק בתוך הסמכויות שניתנו לו.

            -           שיקולי ההרתעה - נגע האלימות קנה לו גם בקרב ציבור השוטרים.

-           המסר שצריך לצאת מבית המשפט הוא - שהשימוש בסמכות של השימוש בכוח, צריך להיעשות בדווקנות במסגרת החוק. מי שחורג מהתוואי - יישא בעונש הראוי.

ב"כ המאשימה הפנתה לאסופה של פסיקה - ע"פ 126/86, מאיר עשאש נ' מדינת ישראל; ע"פ 498/92, יצחק אמזלג ואח' נ' מדינת ישראל; ע"פ 3181/08, בית המשפט המחוזי  מרכז, אשר תומכים בגישתה העונשית.

ביחס לתסקיר שירות המבחן, ציינה המאשימה כי עניינו בהיבט השיקומי, להבדיל מהשיקול ההרתעתי, הנשקל על ידי בית המשפט. ביחס לפגיעה בנאשם באם תישאר ההרשעה, סבורה המאשימה כי פגיעה זו לא הוכחה, וכי הרשעה הינה שיקול יחיד מבין יתר השיקולים, העומדים בפני מחלקת המשמעת.