עבדאללה עלי(עציר) נ' שר הפנים ואח' - פסקדין

פסק דין

העובדות שביסוד העתירה

1.העותר נכנס לישראל שלא כדין ממצרים, ביום 20/1/09. הוא הושם במשמורת על פי צו אלוף מיום 21/1/09 וביום 2/2/09 הוציא מנהל האגף לזרים אצל המשיבים צו הרחקה כנגד העותר וכן צו משמורת מכוח חוק הכניסה לישראל.

2.עד היום העותר טרם הורחק מישראל שכן הוא מוסיף לטעון כי מוצאו מסומליה ולכן לדבריו יש להעניק לו רישיון ישיבה בישראל מכוח אמנת האו"ם בדבר מעמדם של פליטים משנת 1951, אמנה שישראל חתומה עליה (להלן –האמנה).

3.ביום 8/2/09, כשבוע לאחר כניסת העותר לישראל, נערך לעותר שימוע בשפה הסווהילית, (צורף כמסמך מש/2 לעתירה), שבו טען העותר כי הוא מתגורר

"בקיסמאיהו" שבסומליה והגיע לישראל "בגלל הבעיות בארצו".

4.בתאריכים 11/3/09 ו- 25/8/09 ערכו נציגי האו"ם ראיונות מפורטים עם העותר שבמהלכם נשאל שאלות רבות אודות מוצאו, נסיבות עזיבתו את סומליה ודרך הגעתו לישראל, הכול במטרה להגיע למסקנה האם העותר הינו אכן פליט מסומליה והאם עניינו נופל במסגרת הקריטריונים להענקת מעמד של פליט הקבועים באמנה.

5.בעקבות ראיונות אלה, ניתנה ע"י נציגות האו"ם ביום 9/9/09 החלטה מפורטת שבה נדחו טענותיו של העותר , הן לגבי היות מוצאו מסומליה והן לגבי היותו עונה אחר הקריטריונים של פליט על פי האמנה. יצוין, כי העותר העלה במסגרת הראיונות סיפור לפיו ברח מסומליה מחשש לנקמת דם, מאחר שנטען שאחיו היה מעורב ברצח וקרובי הנרצח ביקשו לנקום את דמו, בין היתר, ע"י פגיעה בעותר ומששמע על כך בחר להימלט מסומליה.

עיקר טענת הצדדים

6.העותר, באמצעות ב"כ עו"ד מירה זינגר, תוקף בטענות שונות את ממצאי נציגות האו"ם לפליטים. הוא מוסיף וטוען, כי הוא אזרח סומלי, כי אין בידיו דרכון או מסמך נסיעה וכי מאחר שלמדינת ישראל אין שום קשר עם סומליה אין הוא יכול להשיג מסמכים שיאמתו את טענותיו. לדבריו, שום מדינה לא תסייע בידו לקבל אשרת כניסה אליה ללא נוכחותו האישית וכי רק שחרורו בערובה יאפשר לו לנסות ולקבל אשרת כניסה לאחת ממדינות אפריקה.

7.המשיבים, בתגובתם, טוענים ,כי "מפתחות שערי הכלא מצויים בידיו של העותר". לדבריהם, על פי בדיקת גורמי האו"ם אשר נעשתה ביסודיות ע"י אנשי מקצוע מוסמכים, העותר איננו זכאי לכל מעמד בישראל, מכוח היותו פליט. לפיכך, בהיותו שוהה בלתי חוקי ובהעדר כל טעם להענקת מעמד כלשהו בישראל, עליו לצאת מישראל ללא דיחוי. המשיבים מוסיפים, כי על פי סעיף 31א(ב) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב - 1952 (להלן-החוק), מי ששוהה בישראל שלא כדין יוחזק במשמורת עד ליציאתו או להרחקתו מישראל. סעיף 13ו לחוק, קובע, אמנם, כי הממונה רשאי לשחרר בערובה שוהה שלא כדין, בין היתר , אם הוא מוחזק במשמורת למעלה משישים ימים רצופים וזאת לפי סעיף 13ו(א)(4). אולם, לטענת המשיבים, לנוכח הוראת סעיף קטן (ב)(1) של סעיף 13ו הנ"ל , ניתן להוסיף ולהחזיק את השוהה שלא כדין במעצר, אם "הרחקתו מישראל נמנעת או מתעכבת בשל היעדר שיתוף פעולה מלא מצידו, לרבות לעניין הבהרת זהותו או להסדרת הליכי הרחקתו מישראל". לטענת המשיבים, המשך החזקתו של העותר דכאן במעצר מעוגנת בסעיף זה.

8.יצוין, כי בדיון שהתקיים ביום 18/4/10, נתתי החלטת ביניים שבה ציינתי , כי על אף שאין לחלוק על ממצאי נציגות האו"ם לפליטים לפיהם העותר איננו מי שהוא מתחזה להיות, קשה לקבל מצב שבו הפתרון הוא הישארותו במעצר ללא הגבלה. הוספתי וציינתי, כי גם אם העותר מסרב לשתף פעולה עדיין על הרשויות המוסמכות להניח את דעתו של בית המשפט את המאמצים שנעשו להוציא את העותר מן הארץ בדרך חוקית. עם זאת ציינתי באותו שלב, כי אינני רואה מקום לאפשר את שחרורו בערובה עד להכרעה בעתירה וזאת לאור התמונה המצטיירת ולפיה הוא נוהג בצורה מתחמקת ובכך מעכב את אפשרות יציאתו מישראל. עוד הוספתי וציינתי, כי מתבקשים מאמצים נוספים מצידם של הרשויות המוסמכות, כולל ניסיון לברר באמצעות צד שלישי עם הרשויות בסומליה האם העותר אכן אזרח סומלי. כמו כן ולאור האמור בממצאי האו"ם לפיהם ,ייתכן שאזור "רוהי קיונגוני", שהעותר טוען כי משם מוצאו, הוא אזור בטנזניה ולא בסומליה, יש לבחון אפשרות שמוצאו של העותר משם. הוריתי למשיבים להגיש הודעה משלימה בעניין זה, עם אפשרות תגובה לב"כ העותר.

9.בתגובתם המשלימה מיום 15/6/10, טוענים המשיבים ,כי אין כל דרך, גם לא באמצעות צדדים שלישיים, לפנות למדינת סומליה במטרה לפעול להוצאת העותר מישראל וזאת במיוחד לאחר שארגון האו"ם קבע באמצעות גורמים מוסמכים מטעמו, כי העותר איננו נתין סומליה. עוד מוסיפים המשיבים, באשר לאפשרות לפנות למדינת טנזניה, כי העותר עצמו איננו מציין שמוצאו מטנזניה, ולפיכך כל עוד הוא אינו משתף פעולה עם מאמצי המשיב ומאשר כי הוא מטנזניה, לא ניתן לפנות בעניין למדינה זו אשר מקיימת קשרים עם ישראל. עוד הם מוסיפים, כי גורמי האו"ם לא קבעו באופן פוזיטיבי שמוצאו של העותר מטנזניה, וכפי שקיים סיכוי שהעותר הינו מטנזניה, ייתכן גם שמוצאו ממדינות אחרות. ב"כ המשיבים מוסיף וטוען, כי האסמכתה שאליה הפנתה ב"כ העותר בעניין, עת"ם (ת"א) 1923/07 טאנדי מטמבו נ' משרד הפנים (פס"ד מיום 20/1/08), נהפך בערעור ע"י בית המשפט העליון בעע"מ 1793/08 מדינת ישראל נ' טאנדי מטמבו (פס"ד מיום 25/6/08) וההחלטה לשחרר בערובה את העותרת דשם, שבדומה לעותר דכאן, סיכלה במעשיה אפשרות לברר את ארץ מוצאה לצורך הרחקתה מן הארץ - בוטלה.

10.ב"כ העותר בתגובתה לתגובה זו , חוזרת וטוענת, כי מוצאו של העותר מסומליה וכי פנתה לנציגות האו"ם עם נתונים חדשים בעניין, אך טרם קיבלה תשובה. היא מוסיפה וטוענת ,שגם בעע"מ 1793/08 הנ"ל ,נקבע כי על המדינה לשקול במסגרת מאמציה את האפשרות לשחרר את העותרת דשם לתקופה מוגבלת בערבויות מתאימות.זאת על מנת לאפשר לה, בתוך פרק זמן מוגדר, לנקוט בפעולות כדי לקדם את האפשרות שתוכל לעזוב את ישראל.מהלך זה מוצדק ,לדבריה , להפעיל גם לגבי העותר דכאן. עוד טוענת ב"כ העותר, כי העותר איתר בארץ מספר מצהירים פוטנציאלים מסומליה, מאותו מקום שממנו הגיע שיוכלו לאמת את טענותיו, אך אלה פחדו להגיע ולמסור תצהיר. לטענתה, רק נוכחות אישית של העותר תוכל לשכנעם לחתום על תצהיר.

דיון והכרעה

11.אכן הדילמה בעניינו של העותר איננה פשוטה, מאחר שמכוח הנסיבות הוא נתון במעצר תקופה ממושכת רק בשל היותו שוהה בלתי חוקי. עם זאת , אין להתעלם מן העובדה שנציבות האו"ם לפליטים, על סמך תחקיר מפורט, הנראה על פניו מנומק ומבוסס, הגיעה למסקנה, כי העותר איננו זכאי למעמד של פליט על פי האמנה וכי לא ביסס את טענתו לגבי היות מוצאו מסומליה. בנסיבות אלה, אכן נוצר הרושם שהעותר הוא זה שמונע את הרחקתו לארץ מוצאו, במוסרו נתונים שאמיתותם מוטלת בספק, וזאת בלשון המעטה. לא זו אף זו, בהמצאת נתונים מסוג זה העותר מבקש, למעשה ,לכפות על המדינה, שאליה הסתנן שלא כדין, את שהותו הנמשכת בה, תוך ניצול העובדה שלשיראל אין קשרים עם סומליה .זאת ,על אף שלכולי עלמא, אין הוא זכאי למעמד של פליט על פי האמנה ואין בידו כל טעם אחר שיצדיק את שהותו הנמשכת בישראל.

12.בנסיבות אלה, ניתן לומר בדומה לקביעת בית המשפט העליון בעע"מ 1793/08, כי "מפתחות הכלא הם בידי העותר" והוא זה הבוחר במודע שלא לעשות בהם שימוש. עם זאת דומני, כי בנסיבות עניינו של העותר דנן, יפה המלצתו של בית המשפט העליון באותו פסק דין ,מפי כב' המשנה לנשיאה א' ריבלין , לגבי העותרת שם, אשר בית המשפט קבע כממצא, כי מסרה נתונים כוזבים לגבי ארץ מוצאה כדי לסכל את הרחקתה מן הארץ:

"אכן, העובדה שהמשיבה מצויה, בשל התנהגותה, במעצר יוצרת מציאות קשה ומן הראוי שהמערערת (המדינה- מ.ה.) תיתן דעתה לצורך למצוא פתרון מהיר ויעיל בעניינה של המשיבה ובמקרים אחרים מסוג זה. על המערערת לשקול במסגרת המאמצים האלה את האפשרות לשחרר את המשיבה לתקופה מוגבלת בערבויות מתאימות, על-מנת לאפשר לה בתוך פרק זמן מוגדר לנקוט בפעולות כדי לקדם את האפשרות שתוכל לעזוב את ישראל. מאליו מובן כי בהינתן ההזדמנות הזו, על המשיבה לנצל אותה, שאם לא כן היא עשויה לשוב ולהיעצר".

13.דברים אלה יפים, בשינוים המחויבים, גם לגבי העותר בענייננו,המצוי במעצר ממושך שסופו אינו נראה לעין . אשר על כן, ובכפוף להמלצה זו המופנית אל המשיבים, דין העתירה להידחות וכך אני מורה.

14.בנסיבות העניין ולאור מעמדו של העותר כחסר נתינות וכעציר,אין מקום לעשיית צו להוצאות.