עבדאללה נ' מדינת ישראל

החלטה

בפניי בקשה לביטול איסור שימוש ברכב שהוטל על המבקש, בתאריך 16/11/10, ע"י קצין משטרה, למשך 30 יום. הרכב אוחסן במגרש בתאריך 16/11/10.

על פי החשד, בתאריך 15/11/10 בשעה 19:00 נהג אביו של המבקש, מר כריים סלאח עבדללה (להלן: "הנהג"), ברכבו של המבקש, בהיותו פסול מלנהוג.

ב"כ המבקש טען כי המבקש התיר לאביו להשתמש ברכב, אך לא ידע שאביו פסול מלנהוג. עוד טען כי המבקש זקוק לרכב לפרנסתו וכי אשת המבקש בהריון ואף אושפזה לאחרונה למשך שבוע ימים וזקוקה להמשך טיפולים. הוצג תיעוד רפואי לגבי האשפוז בלבד.

המבקש נחקר על תצהירו והסביר כי אביו לקח את הרכב בבוקר ונהג בו לאחר שהתקשר אל המבקש וקיבל רשותו. המבקש הסביר כי הרכב משמש רק את המבקש וכי באותו יום הסכים שאביו יסע ברכב משום שסבר כי יש לו רישיון ולא וידא זאת משום ש"אבא לא ילד קטן". לשאלת התובע מה אמר לאביו כשביקש לנהוג ברכב, ענה המבקש: "הסכמתי לו".

ב"כ המשיבה התנגד לבקשה, טען לקיומן של ראיות לכאורה והציג את תיק החקירה. עוד טען כי תנאי סעיף 57ב לפקודה אינם מתקיימים בנדון.

מעיון בתיק החקירה עולה כי אביו של המבקש הודה כי נהג בזמן פסילה. עפ"י הודעתו ואמרותיו של הנהג אשר תועדו במזכרי השוטרים, כמו גם לאור פרוטוקול השימוע שנערך לנהג, נפסל מלנהוג ע"י קצין המשטרה, וזאת בנוכחותו. למרות זאת, נהג ברכבו של המבקש במועד הארוע. הפסילה נבעה ממעורבותו בתאונת דרכים עם נפגעים.

הנה כי כן, קיימות ראיות לכאורה להוכחת עבירה של נהיגה בזמן פסילה, המיוחסת לאביו של המבקש.

נהיגה בזמן פסילה הנה עבירה שמהווה סיכון ממשי לשלום המשתמשים בדרך והיא נמנית על העבירות החמורות ביותר בפקודת התעבורה.

הסיכון לציבור מתגבר נוכח העובדה שמדובר בפסילה אשר הוטלה עקב מעורבות בתאונת דרכים עם נפגעים.

על פי סעיף 57ב(ב) לפקודת התעבורה, בית המשפט יבטל את הודעת איסור השימוש אם המבקש לא ידע או שלא נתן הסכמתו לכך שהנהג ינהג ברכבו או שהנהג פעל בניגוד להוראות המבקש והמבקש עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה.

על פי סעיף 57ב(ג) לפקודה, בית המשפט רשאי לבטל או לקצר את התקופה בתנאים או ללא תנאים בהתקיים נסיבות המצדיקות זאת ובהתחשב בזיקה בין הבעלים לנהג.

במקרה דנן, המבקש לא עשה דבר כדי למנוע את העבירה ובודאי שלא עשה "כל שביכולתו" כדי למנעה, כדרישת סעיף 57ב לפקודת התעבורה.

הנהג הנו אביו של המבקש. לאור הזיקה בין השניים היתה למבקש אפשרות בלתי מוגבלת להזהיר את הנהג ולוודא שיציית להוראות החוק. המבקש לא ניצל את הקרבה לאביו לשם מניעת העבירה.

המבקש הסכים שאביו ינהג ברכב וידע על הנסיעה בה עסקינן, אך לא הזהיר את אביו לבל ינהג בזמן פסילה בפרט וללא רישיונות בכלל. טענת המבקש כי לא ידע שאביו פסול מלנהוג, אינה פוטרת אותו מבדיקת רישיונותיו ולמצער – ממתן אזהרה טרם הנסיעה.

כאמור, המבקש טען בעדותו כי אביו ביקש את הרכב טלפונית וכי נתן לו רשות לעשות בו שימוש כיון שלא ידע על הפסילה.

גרסה זו של המבקש עומדת בסתירה להודעתו של אביו בתיק החקירה, לפיה המבקש היה זה שהביא אל אביו את הרכב, למקום עבודתו של האב ולשימושו.

בנוסף, מעדות המבקש עולה כי אביו לקח את הרכב בשעות הבוקר, כאשר מהודעת הנהג עולה כי המבקש הביא אליו את הרכב בשעות הערב.

הסתירות האמורות, הנוגעות לנסיבות ביצוע העבירה ולמעורבות המבקש בביצועה, משליכות על אמינות גרסת המבקש לפיה לא ידע אודות הפסילה.

יודגש, כי אביו של המבקש נהג ברכב לאחר שבתאריך 8/11/10 הוטלה עליו פסילה מנהלית ע"י קצין משטרה, בגין תאונת דרכים עם נפגעים בה היה מעורב בתאריך 3/11/10.