עבדאללה נ' חסן ואח'

החלטה

ענייננו בבקשה שהגיש הנתבע מס' 2 (להלן "המבקש") לביטול פסק דין שניתן נגדו ביום 10/11/2010, בהעדר התייצבות.

פסק הדין ניתן נגד שני הנתבעים, אולם הנתבע מס' 1 לא ביקש את ביטולו ועל כן, תתייחס החלטה זו למבקש בלבד.

מדובר בתביעה בסדר דין מהיר, לפיצוי התובע על נזקי רכוש שנגרמו לו בתאונת דרכים שארעה ביום 11.9.2004 ובה היו מעורבים רכב התובע ורכב הרשום על שם המבקש, אשר היה נהוג באותה עת על ידי הנתבע מס' 1.

המבקש טוען כי לא התייצב לדיון הואיל ולא קיבל זימון לדיון ולא ידע על קיומו. המבקש מציין כי העובדה שהגיש כתב הגנה בתיק, מלמדת על העדר זלזול מצדו.

לבד מכך טוען המבקש כי עומדת לו הגנה טובה נגד התביעה וכי זכות הגישה והטיעון בפני בית המשפט הינה בבחינת זכות יסוד שהפגיעה בה תעשה במקרים חריגים.

התובע מתנגד לבקשה. לטענתו, ב"כ התובע המציא למבקש זימון לדיון וזאת באמצעות דואר רשום עם אישור מסירה. לטענת התובע, אמנם עד למועד זה הוא לא קיבל את אישור המסירה החתום מרשות הדואר, אולם בירור שערך באתר האינטרנט העלה כי הזימון נמסר לידי המבקש כבר ביום 21/9/2010. לתימוכין, צירף התובע את אישור המשלוח וכן פלט מאתר האינטרנט של רשות הדואר המציין כי "דבר הדואר האמור נמסר ליעדו בתאריך 21/9/2010 באמצעות יחידת בדואר המרכזית אשר בהרצליה". התובע טוען כי המבקש נהג בזלזול מופגן עת לא התייצב לדיון אליו זומן ועל כן, אין להיעתר לבקשתו.

דיון והכרעה

בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר התייצבות, שומה על בית המשפט לבחון, תחילה, האם נפל פגם בהליך מתן פסק הדין, ובענייננו - האם ההזמנה לדיון הומצאה לידי המבקש כדבעי, שאם לא כן, הרי שחובת הצדק מחייבת את ביטולו של פסק הדין. מקום בו לא נפל פגם כאמור, מסור לבית המשפט שיקול דעת בעניין, כשעליו לבחון את סיבת מחדלו של המבקש וחשוב מכך - את סיכויי הגנתו בתביעה גופה.

התובע הצליח להראות כי לא נפל פגם בעצם מתן פסק הדין נגד המבקש. הוצג אישור המעיד על משלוח הזימון לכתובת המבקש, באמצעות הדואר, וכן הוצג אישור רשות הדואר ולפיו דבר הדואר נמסר ליעדו. מסמכים אלה, די בהם כדי להקים חזקה לכך שבוצעה מסירה כדין למבקש.

יחד עם זאת, משלא הוצג אישור המסירה עצמו, ממנו ניתן היה ללמוד על פרטי המסירה במלואם, ובהתחשב בכך שהמבקש הגיש כתב הגנה בתיק זה, ניתן להניח כי לא זלזול או התעלמות מדעת הם שעמדו ביסוד אי התייצבותו של המבקש לדיון.

באשר לשאלת סיכויי ההגנה של המבקש – המבקש הצביע, בכתב ההגנה שהגיש, על הגנה בעלת סיכויי הצלחה טובים. בהתחשב בכך שגם לשיטת התובע, המבקש לא נהג ברכב בעת התאונה אלא רק היה רשום כבעליו, ספק אם קיימת אחריות של המבקש לקרות התאונה, משמע - עילת תביעה נגדו, קל וחומר כשלטענת המבקש הוא מכר את הרכב לנתבע מס' 1 זמן רב לפני התאונה.

שאלת עצם אחריותו של המבקש, כבעלים רשום של רכב, לנזקים שנגרמו לתובע כתוצאה מן התאונה, היא שאלה ממשית ורצינית ומן הראוי שתינתן למבקש ההזדמנות להתגונן נגד התביעה, בין היתר על בסיס טענה זו.

על יסוד האמור לעיל, ובפרט – סיכויי ההגנה, שוכנעתי כי מן הראוי להסתפק במקרה זה בהטלת הוצאות על המבקש ובכפוף לכך, להיעתר לבקשתו ולבטל את פסק הדין על מנת שיהא לו יומו בבית המשפט.

על כן, הריני מורה כי פסק הדין שניתן נגד המבקש (ונגדו בלבד) ביום 10.11.10 יבוטל, אך זאת בכפוף לכך שבתוך 30 יום ממועד קבלת החלטה זו בידי המבקש, ישלם המבקש לתובע, באמצעות בא כוחו, הוצאות בסך של 1,000 ש"ח.

פסק הדין יוותר על כנו בכל הנוגע לנתבע מס' 1.

לשם ביטול פסק הדין וקביעת מועד לדיון בתביעה, על המבקש להודיע לבית המשפט על ביצוע התשלום כאמור, וזאת עד ליום 1.6.11.

המזכירות תמסור העתק החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, יג' ניסן תשע"א, 17 אפריל 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: