עבד נג'יב נ' מדינת ישראל

1. בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (סגן הנשיא י' נועם, השופטת ר' פרידמן-פלדמן והשופט א' אברבנאל) בעפ"ת 39428-03-17 מיום 24.12.2017, בגדרו נדחה ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה בירושלים (השופט נ' מהנא) בגמ"ר 6351-10-15 מיום 5.2.2017, אשר השית על המבקש עונש של 12 חודשי מאסר בפועל ובצדו רכיבי עונש נוספים, אשר אינם מענייננו.

רקע והליכים קודמים

2. המבקש הורשע, על פי הודאתו, אשר ניתנה לאחר שהחלה שמיעת הראיות בתיק, בעבירות גרימת מוות ברשלנות, לפי סעיף 304 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), ולפי סעיף 64 בצירוף סעיף 40 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: פקודת התעבורה); נהיגה במצב העלול לסכן את משתמשי הדרך, לפי תקנה 26(4) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: תקנות התעבורה); וסטייה מנתיב נסיעה, לפי תקנה 40(א) לתקנות התעבורה בצירוף סעיף 68 לפקודת התעבורה.

3. על פי עובדות כתב האישום, בשעות הצהריים של יום 10.4.2014 נהג המבקש ברכב פרטי באזור ירושלים, במהירות של 70 קמ"ש. באותה העת היה הכביש תקין, והראות הייתה טובה. הכביש סומן כשטח עבודה על ידי תמרורים, ונתיביו סומנו בצבע כתום. המבקש, אשר לא חש בטוב והיה עייף, עצם את עיניו לשלב קצר ונרדם. בעקבות זאת, סטה מנתיב נסיעתו, חצה את השול הימני ופגע במנוח, צעיר בן 24, אשר נאלץ לעצור בצד הדרך, יחד עם אדם נוסף, בשל תקלה באופנוע שעליו רכבו. המנוח נגרר עם הרכב, אשר המשיך להתקדם עד שפגע בגדר הבטון שהוצבה מימין לשול הכביש וסומנה בתמרורים. רק לאחר שהסב הרוכב הנוסף את תשומת ליבו של המבקש לכך שפגע במנוח, הזיזו השניים את הרכב. כתוצאה מהתאונה, נפגע המנוח באופן אנוש, וכחודש לאחר מכן הוא נפטר מפצעיו.

4. בגזר דינו, עמד בית המשפט לתעבורה על הפגיעה בערך החברתי העליון של קדושת חיי אדם, הכרוכה בעבירה שבה הורשע המבקש. בית המשפט הדגיש כי על פי ההלכה הפסוקה, אמת המידה הקובעת בענישה בגין הרשעה בגרימת מוות ברשלנות היא דרגת הרשלנות, וכי יש לייחס עדיפות לאינטרס ההרתעתי על פני נסיבותיו האישיות של הנאשם. עוד צוין כי מקובל, ככלל, להשית עונשי מאסר בפועל בשל עבירה זו גם על אנשים נורמטיביים, שעמם נמנים רבים מהמורשעים בה. לנוכח האמור, העמיד בית המשפט לתעבורה את מתחם העונש ההולם על 6 חודשי מאסר בפועל עד 24 חודשי מאסר בפועל.

           אשר לעונש הראוי למבקש בתוך מתחם זה, מצא בית המשפט לתעבורה להתחשב בגילו המבוגר של המבקש, בן 76 באותה העת, ובבריאותו הרופפת. לצד זאת, ציין כי המבקש הורשע זה מכבר ב-24 עבירות תעבורה, בהן שתיים אשר נעברו לאחר האירוע שבמוקד ההליך דנן. לאחר ששקל את מכלול השיקולים, השית בית המשפט לתעבורה על המבקש את העונש הנזכר בפסקה 1 לעיל. בתוך כך דחה את עמדת שירות המבחן, אשר המליץ להטיל על המבקש עונש מאסר בפועל שאותו ניתן לרצות בעבודות שירות. בית המשפט לתעבורה הטעים, בהקשר זה, כי הוא אינו כבול להמלצה זו, אשר חורגת ממדיניות הענישה הנוהגת.

5. המבקש, אשר לא השלים עם גזר הדין, ערער לבית משפט קמא. בערעורו טען כי יש להקל בעונשו לנוכח "רשלנותו הרגעית"; הודאתו בעבירה והזמן שנחסך בעקבותיה; גילו המבוגר; מצבו הבריאותי; היעדרן של הרשעות קודמות כבדות משקל; מצבו ה"מבלבל" של הכביש, עקב העבודות שבוצעו בו; היעדרה של מסוכנות הנשקפת ממנו; והמלצת שירות המבחן. המשיבה, מנגד, סמכה ידיה על גזר דינו של בית המשפט לתעבורה, בסוברה כי אין להתערב בעונש שקבע. לאחר שבחן את נסיבות ביצוע העבירה, כמו גם את נסיבותיו הפרטניות של המבקש, פסק בית משפט קמא כי העונש אשר נגזר עליו אינו חורג מרמת הענישה הנוהגת והראויה. אשר על כן, נדחה ערעורו. מכאן – הבקשה שלפניי.

הבקשה למתן רשות ערעור

6. בבקשתו עותר המבקש להמרת עונש המאסר מאחורי סורג ובריח אשר נגזר עליו, בעונש מאסר בפועל בן שישה חודשים, שאותו ניתן יהיה לרצות בעבודות שירות.