עבד אלרחים סדר נ' ענת כהן ואח'

החלטה

1. בפני בקשה למתן רשות להתגונן. עסקינן בתביעה לסילוק ידם של הנתבעים מנכס השייך כנטען לתובע.

בכתב התביעה נטען, כי נכסי הצדדים גובלים זה בזה והנתבעים פלשו לנכס התובע והתקינו בו מטבח המשמש את הנכס השייך לנתבעים.

הנתבעים טוענים, כי הפלישה הנטענת בוצעה לפני כארבע עשרה שנים, ולפיכך התיישנה עילת התביעה. לטענת הנתבעים הדין החל על המקרקעין נשוא התובענה דנן הינו הדין החל באזור חברו, אשר הינו כנטען סעיף 20 לחוק הקרקעות העותומאני, 1858.

2. ככל שיוכיחו הנתבעים את טענתם תעמוד להם הגנה מפני התביעה בטענת התיישנות. יוער, כי על הנתבעים להוכיח הן את טענתם בדבר מועד תפיסת החזקה בנכס נשוא הפלישה הנטענת והן את הוראת הדין החלה. עסקינן בדיון בבית משפט בישראל בסוגיות אשר חל עליהם הדין ביהודה ושומרון, אשר אינו הדין הישראלי, אלא הדין ששרר באותו אזור עד תפיסתו בידי מדינת ישראל וכן דברי החקיקה שחוקקו על ידי המפקד הצבאי באזור האמור. דין זה, כאמור, אינו דין ישראלי ולפיכך הוא טעון הוכחה ואינו בא בגדר "דין" כמשמעותו בסעיף 57ב לפקודת הראיות (נוסח חדש), תשל"א – 1971.

בשולי הדברים יאמר, כי אילו היה הדין הישראלי חל על התובענה דנן הרי, שלאור הוראת סעיף 5(2) לחוק ההתיישנות, התשי"ח – 1958 לא הייתה טענת ההתיישנות מסייעת לנתבעים. שהרי ההתיישנות במקרקעין הינה חמש עשרה שנים ואליבא שהנתבעים עילת התביעה נוצרה לפני ארבע עשרה שנים.

אשר על כן מתקבלת בזה הבקשה למתן רשות להתגונן, על כל חלקיה, שכן די במתן רשות להתגונן בטענת ההתיישנות כדי להצדיק מתן רשות להתגונן בכלל הטענות. השוו: 10189/07 עזרא ששון נ' בנק מזרחי טפחות (פורסם במאגרים); ע"א 3300/04 צול נ' בנק המזרחי המאוחד (פורסם במאגרים).

ניתנה היום, כ"ח אב תש"ע, 08 אוגוסט 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: