עבד אלרזאק נ' מדינת ישראל ואח'

פסק דין

דברים שכתבתי בפס"ד בתא"מ 38942-01-11 יפים גם לענייננו ולפיכך יש לקרוא את פס"ד באותו תיק כחלק בלתי נפרד מפס"ד בתיק הנוכחי שלפני, כל זאת על מנת שלא להרחיב את היריעה שלא לצורך.

על העובדות אין מחלוקת; הנזק אירע בזמן שהנהג מטעם הנתבעת פעל תחת צורך. כפי שציינתי בפס"ד הנ"ל העובדה שהמזיק פעל תחת צורך שוללת אולי אחריות בנזיקין אך היא אינה שוללת אחריות לפי דיני עשיית עושר ולא במשפט.

אשר לטענה לפיה התובע לא טען לעילה של עשיית עושר בכתב התביעה, מאחר ואנו מצויים בשלב של דיון מקדמי, אזי אם היה התובע מבקש לתקן את כתב התביעה הייתי מתיר לו לעשות כן וללא חיוב בהוצאות. בכך שונה המקרה שלפני מהמקרה האחר שבו דנתי ששם נושא העילה לפי דיני עשיית עושר ולא במשפט עמד על הפרק רק לעת כתיבת פס"ד ולאחר שנשמעו ראיות.

אשר לטענה לפיה היה על התובע לפנות למס רכוש, מאחר ולא נטען כי קיימת הוראה של ייחוד עילה בחוק מס רכוש הרי שהטענה נדחית. כמו כן, הטענה איננה קריטית במישור המהותי כאשר הפיצוי לתובע יגיע מכיסה של מדינת ישראל בין אם מדובר בפיצוי מכוח מס רכוש ובין אם מדובר בפיצוי מטעם ענבל.

אשר לנזק, מאחר ואין חשבוניות תיקון ולאור העובדה שהתובע מכונאי דבר אשר מאפשר לו להשיג בעלי מקצוע במחיר זול יותר מאשר אדם רגיל, לא אפסוק לתובע את מלוא הנזק כפי שפורט בחוו"ד השמאי.

לאור כל האמור, אני פוסק כי על הנתבעות לשלם לתובע סך של 4,650 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום התאונה ועד ליום התשלום בפועל. הנתבעות ישיבו לתובע את האגרה ששילם וכן שכ"ט עו"ד בסך של 900 ₪.

ניתן והודע היום ח' אלול תשע"א, 07/09/2011 במעמד הנוכחים.

אברהם רובין, שופט

הוקלד על ידי: אורית איגלשטיין התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: