עבד אלנור עמאד ואח' נ' יצחק דהאן ואח'

פסק דין

עיינתי בהבהרה שכתב החייב בהתאם להחלטתי מיום 18.2.03, אשר אליה צירף טבלה מפורטת של מועדים בנסיון להסביר את איחורו הנטען בהגשת הערעורים. אלא, שבמלוא הכבוד הראוי הרי שאף האמור לעיל אינו מסיר את עננת הספק אשר שורה על התנהלותו של החייב בנסיבות המקרה.
במה אמורים דברים? אף לאור המועדים להם טוען החייב, ואם אקבל לצורך הדיון את טענתו (והיא אכן נכונה במידה רבה) כי לשם הגשת ערעור נדרשו לו ההכרעות המנומקות של הנאמנים, הרי שאף לפי הטבלה שהגיש החייב עצמו, הכרעות החוב המנומקות התקבלו ב-10.5.12, ואילו הערעורים עצמם הוגשו ביום 20.11.2012, קרי למעלה מחמישה חודשים לאחר מכן (!). זאת, כאשר אף הגשה זו נעשתה באורח תמוה ובאורח המנוגד לתקנות ומקשה דיון יעיל ואמיתי בערעורים: כריכה וגיבוב של כל הערעורים ביחד, במסגרת בקשה אחת – חרף העובדה כי כל ערעור נסב על החלטה שונה, בעניינו של נושה שונה, כאשר החייב מעלה טענות שונות כנגד החיוב.

אכן, אף לאחר קבלת ההנמקות, ניטשה בין הצדדים מחלוקת אודות בקשת החייב לקבלת מסמכים נוספים. אלא, שמחלוקת על מסמכים לחוד, ואי יכולת להגיש ולו אחד (!) מהערעורים במועד לחוד. זאת ועוד; החייב לא טרח, בשום שלב, לבקש הארכת מועד להגשת ערעורים, בקשה שהייתה מאלצת אותו להתכבד לנמק ולפרט אילו מסמכים נחוצים לאיזה ערעור, באורח כזה שאין הוא יכול להגישו באורח הוגן אם לא יקבל את מלוא מבוקשו מראש.

יוצא, כי אף אם אקבל (ואכן יש לכך מקום) את הטענה כי המועד להגשת הערעורים מתחיל מהיום בו הומצאו ההכרעות המנומקות, הרי שאין בכך בכדי לסייע לחייב במידה ממשית, באשר וודאי וודאי שבקשה לקבלת מסמכים, אף כזו שנמצאה מוצדקת ברובה בסופו של יום, אין די בה בכדי לאפשר לחייב "להעניק לעצמו" הארכת מועד גורפת לכל הערעורים, כמעט על דרך של "סעד עצמי", ובסופו של יום אף להגיש את הערעורים באורח מנוגד לדין, תוך שהוא מערבב את האמור לעיל עם סעד אחר לגמרי, והוא בקשה לבטל את הליכי פשיטת הרגל שלו.

אף מהמועד בו הכריע בית המשפט לטובת החייב בעניין גילוי המסמכים (11.10.12), לא אצה הדרך לחייב, והערעורים הוגשו כ-40 יום לאחר מכן, כמעט על סף סיומה של תקופת 45 הימים להגשת ערעור. בעניין זה, די אם אזכיר את המושכלה, כי מי שמנוע מעמידה במועד דיוני בשל נסיבות חיצוניות, חב בפעולה לאלתר מרגע בו מסתיימות אותן נסיבות, ובוודאי שאין הוא יכול להניח, כמובן מאליו, כי המועד יספר "מבראשית"; וודאי לא בנסיבות ענייננו, בהן היו ההנמקות של הנאמנים ידועות לחייב מזה מספר חודשים.
סוף דבר; בנסיבות המקרה, קשה שלא לתהות האם דרך התנהלות החייב נועדה להטות את הדיון לעניינים אחרים לגמרי, הקשורים ביחסיו העכורים מול הנאמנים; וכך או אחרת, דומה כי ניצל לרעה את אורך הרוח שנהג בו בית המשפט.

אי לכך, דין "הערעור המאוחד" שהגיש החייב להמחק, וזאת הן מהטעמים שנמנו לעיל והן נוכח העובדה כי אורח הגשתו מונעת דיון יעיל והוגן במחלוקות עצמן. בנסיבות המקרה, דומה כי איזון נכון בין הרצון שלא ליתן לחייב "פרס" עבור אורח התנהלותו, לבין השאיפה שלא למנוע ממנו כליל את יומו בערעור על הכרעות הנאמנים, מוביל לתוצאה לפיה יהיה על החייב להגיש ערעור ספציפי בעניינה של כל תביעת חוב שעל דרך הכרעתה הוא רוצה להלין, וזאת לא יאוחר מ- 14 יום ממועד החלטתי זו; אלא, שבנסיבות שנוצרו, ובכדי לרפא את המחדל הבלתי מוצדק שבהתנהלותו, יהיה על החייב להפקיד, בעבור כל ערעור, עירבון להבטחת הוצאות בסך 5,000 ש"ח. כך, דומה כי יהיה על החייב עצמו לשקול היטב, על אילו הכרעות חוב לערער ועל אלו שלא לערער, להבדיל מ"התקפה למלוא רוחב החזית".

המזכירות תודיע לצדדים את החלטתי.

ניתן היום, א' ניסן תשע"ג, 12 מרץ 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: