עבד אלחכים מוחתסב נ' רגב סרור

החלטה

בפני בקשה לביטול פסק הדין שניתן ביום 05/06/13, בהעדר התגוננות.

עסקינן בתביעה לפינוי מושכר שהוגשה כנגד המבקשת.

תמצית טענות הצדדים:

אליבא דמבקשת, כתב התביעה הומצא לידיה באמצעות שליח. מאחר שהמבקשת אינה דוברת את השפה העברית, העבירה את המעטפה לטיפולו של אחיה. להבנת המבקשת, בעקבות הגשת התביעה, נפתחו הליכי הדברות בין המשיב למשפחת המבקשת והיא עודכנה ע"י אחיה שהנושא בטיפול. ביום 24/10/13 קיבלה המבקשת לידיה הודעת פינוי ואז התחוור לה, שאחיה התרשל בטיפול בסוגיה.
באשר לסיכויי ההגנה נטען, כי המבקשת הינה דיירת מוגנת בנכס.

המשיב דחה את טענות המבקשת. לטענתו, כתב התביעה הומצא כדין ומכאן, שאין מקום לביטולו. המשיב הכחיש את הטענה לדיירות מוגנת וטען, כי "הנטל להוכחת זכות הדיירות המוגנת מוטל על המבקשת".

דיון:

תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, הדנה בביטול החלטה על פי צד אחד קובעת את שלהלן: "ניתנה החלטה על פי צד אחד או שניתנה באין כתבי טענות מצד שני, והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה - לבטלה, בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות או בענינים אחרים...".

הלכה פסוקה היא, כי בבוא בית המשפט לשקול ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, עליו להבחין בין שני מקרים: הראשון - ביטול מחובת הצדק, שעה שנוכח בית המשפט כי נפל פגם בהליך. המקרה השני - לא נפל כל פגם בהליך וביטול פסק הדין נתון לשיקול דעתו של בית המשפט.

כאשר בביטול מחמת העדר התגוננות עסקינן, שניים הם השיקולים המנחים את בית המשפט: הראשון- מדוע לא התגונן מבקש הביטול במועד, האם מדובר במי שהתעלם מדעת מההליך השיפוטי, או שמא עסקינן במי שלא התגונן מפאת צירוף נסיבות אומלל, בהיסח הדעת או מרשלנות. במקרים אלה, בניגוד למקרה הראשון, תגבר נטיית בית המשפט לבטל את פסק הדין. השיקול השני, שעל-פי רוב נודעת לו חשיבות גדולה יותר, עוסק בסיכויי ההגנה של מבקש הביטול.

"לצד שיקולים מנחים אלה, שהאיזון הפנימי ביניהם הוסבר לעיל, קיים שיקול נוסף, מעין שיקול על, שיש להביאו בחשבון בעת שנבחנת בקשה לביטול פסק דין והוא זכות הגישה לערכאות, אשר נמנעת מאותו בעל דין שפסק הדין ניתן בהעדרו... ברי, כי זו אינה זכות מוחלטת ויש לאזנה, בין היתר, אל מול האינטרס הציבורי. כדברי השופט (כתארו אז) א' גרוניס: "בדברנו על אינטרס הציבור מכוונים אנו לאינטרס הציבורי-מערכתי בניהול תכליתי ויעיל של מערכת המשפט" (רע"א 9686/09 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר ([פורסם בנבו], 21.2.2010) פסקה 6). מכאן שבבואנו לבחון בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר התייצבות (או בהעדר הגנה) עלינו לאזן בין השיקולים והאינטרסים האמורים על רקע מכלול נסיבות המקרה ולהבטיח, כי הסנקציה של מתן פסק דין במעמד צד היא מידתית בנסיבות העניין ושלא ראוי היה להפעיל סנקציה אחרת - פחותה בחומרתה - כגון השתת הוצאות (ראו למשל רע"א 2975/11 טכנו אקספרס שירותי רכב בע"מ ואח' נ' דהן ([פורסם בנבו] 30.5.2011) פסקה 9; רע"א 1119/05 גולדסיל בע"מ נ' ביליה רוברט - נכסים ובניין בע"מ ([פורסם בנבו], 27.2.2005) פסקה ח (2))" (רע"א 1957/12 זהרה חלה נ' יוסף כהן).

ומן הכלל אל הפרט.

במקרה שבפני, המבקשת אינה מכחישה כי קיבלה לידיה את כתב התביעה וכי בעקבותיו אף נפתחו הליכי הדברות בין הצדדים. מכאן, שאין מקום להורות על ביטול מחמת הצדק.

באשר לביטול משיקול דעת בית המשפט, סיבת המחדל המתוארת בבקשה לביטול פסק הדין (הדברות בין הצדדים לפתרון המחלוקת), לא הוכחשה ולא נסתרה. לנוכח האמור ובהעדר כל טענה לסתור, הנסיבות המתוארות בבקשה מצביעות לכאורה על התנהלות שאינה עולה כדי זלזול בהליך, אלא על תקלה מצערת שאין למנוע בגינה מהמבקשת את יומה בפני בית המשפט.

סיכויי ההגנה:

על מנת שבית המשפט לא ישחית את זמנו לריק בכל הנוגע לבקשה לביטול פסק-דין, נדרשת המבקשת להצביע על סיכוייה לזכות במשפט, באם יבוטל פסק-הדין. לאחר שעיינתי בכתב התביעה ובטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי מבלי לקבוע מסמרות בעניין, על פניו למבקשת טענות הגנה הדורשות ליבון והמצדיקות ביטול פסק הדין.

מסקנת הדברים הינה, כי פסק הדין יבוטל. המבקשת תשא בהוצאות המשיב בסך 1,000 ₪, ללא קשר לתוצאות ההליך. הסכום האמור ישולם בתוך 30 ימים שאחרת, ניתן יהיה לגבותו באמצעות רשות האכיפה והגביה.

ניתנה היום, י"ד טבת תשע"ד, 17 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: