עבד אל רחמאן נ' זהוה - פסקדין

החלטה

1. לפניי התנגדות לביצוע שטר, אשר הוגשה ביחס לשלושה שיקים: שני שיקים על סך 20,000 ₪ כל אחד, ליום 20/12/2011, וליום 20/1/2012; ושיק נוסף על סך 24,000 ₪, ליום 20/4/2012.

כן לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ההתנגדות, אשר הוגשה בפועל כארבעה חודשים לאחר המועד האחרון להגשתה.

המשיב ביקש להגיב בכתב, והגיב באריכות לטענות המבקש, הן לעניין הבקשה להארכת מועד והן לעניין ההתנגדות לגופה.

2. אין מחלוקת, כי בין הצדדים נחתם ביום 18.4.11 הסכם למכירת ציוד ומכונות לייצור פלסטיק. על פי ההסכם מסר המבקש למשיב עשרה שיקים, מהם שבעה נפרעו, ובגין שלושת הנותרים הוגשה התביעה השטרית דנן.

לטענת המבקש, בניגוד להסכם, לא סיפק המשיב את מלוא הציוד עליו הוסכם, שכן לא סיפק הפריטים שמספריהם 11-12 בנספח הציוד (נספח א' להסכם). לטענתו, ערך הציוד שלא סופק עומד על כ-30,000 ₪. מאחר ולא סופק כל הציוד על פי ההסכם, פעל על מנת שהשיקים לא ייפרעו, וזאת בהתאם לזכותו על פי ההסכם, ליתן הוראת ביטול במקרה של הפרת התחייבויות המשיב.

בנוסף טוען המבקש, כי המשיב לא הנפיק חשבונית מס. בכך גרם לו המשיב נזק, הן בכך שהוא אינו יכול לקזז את המע"מ, והן בכך שאינו יכול לנכות פחת במס הכנסה.

3. ההתנגדות הוגשה באיחור, כאמור. המבקש אינו מכחיש קבלת האזהרה לידיו, אלא טוען, כי באותה עת שהתקבלה האזהרה היה במעבר למשרד חדש, האזהרה אבדה בתוך הניירת, והעניין נשכח ממנו. המבקש טוען, כי האיחור לא נבע מזלזול בביהמ"ש, אלא משכחה, ומאשר, כי האחריות לאיחור רובצת על כתפיו.

4. לטענת המשיב, אין עילה להארכת המועד. מדובר באיחור רב, כאשר יש לקחת בחשבון כי האזהרה הומצאה עוד בחודש יולי 2012, ובשל פגרת בתי המשפט נדחה המועד האחרון להגשת ההתנגדות ב-45 יום, כך שבסופו של דבר הוגשה ההתנגדות חצי שנה אחרי המצאת האזהרה. לטענת המשיב, לא ברור כיצד פתאום נזכר המבקש בעניין שנשכח ממנו.

5. לגופו של עניין, לטענת המשיב, כל טענות המבקש הן בבחינת הגנת בדים, ודין ההתנגדות להידחות.

טענתו בעניין הפרת התחייבויות המשיב, מלבד זאת שהמשיב מכחיש אותה, לא נטענה עד להגשת ההתנגדות באופן כל שהוא. לטענת המשיב, המבקש לא ביטל את השיקים, אלא השיקים חוללו באין כיסוי מספיק, כפי שהודפס עליהם בבנק, וגם בכך יש כדי ללמד על היות הטענה סתמית.

עוד טוען המשיב, כי הטענה ששווי הציוד, שלטענת המבקש לא סופק, הינו 30,000 ₪ הינה סתמית, ולא הוסבר כיצד נקבע השווי. לטענת המשיב, טענות המבקש הינן טענות לכשלון תמורה חלקי בלתי קצוב, אשר אינן מהוות הגנה מפני תביעה שטרית.

באשר לאי הנפקת חשבונית, לטענת המשיב, הוא אינו עוסק מורשה, ומעולם לא היה, ואינו מנהל תיק במע"מ. על כן ידוע היה לשני הצדדים מראש, כי המשיב לא יוכל להנפיק חשבונית מס. עוד טוען המשיב בהקשר זה, כי מלכתחילה סיכמו הצדדים על מחיר בתוספת מע"מ, אך לאחר שהוברר כי לא תהיה חשבונית, שונה ההסכם כך שהמחיר כלל מע"מ, וכך נכתב בהסכם שנחתם.

בנוסף טוען המשיב, כי טענות המבקש באשר לנזק שנגרם לו בשל אי הנפקת חשבונית לא הוכחו כלל. לטענתו, אם היו למבקש הפסדים, הרי ממילא לא שילם מס הכנסה, ועל כן לא נגרם לו נזק, כטענתו.

6. באשר לבקשה להארכת מועד להגשת ההתנגדות, הרי שלטעמי יש להיעתר לה, תוך חיוב המבקש בהוצאות המשיב.

בעוד שבעבר היו נהוגים מבחנים נוקשים באשר ל"טעם המיוחד" המצדיק הארכת מועד, הרי שכיום נהוגים מבחנים גמישים יותר, ובדומה לשאלת ביטולו של פסק דין שניתן בהעדר הגנה, אף המועד להגשת התנגדות יוארך, אפילו אם מדובר במחדל או ברשלנות מצדו של הנתבע. מחיר הרשלנות יהא בחיוב בהוצאות, ולא בחסימת דרכו של בעל דין אל ביהמ"ש, ובמיוחד – כאשר מדובר בערכאה ראשונה.

המבקש דכאן מודה, בהגינותו, בכך שקיבל את האזהרה וידע על התיק, אך שכח לטפל בהגשת ההתנגדות במועד. בינתיים, נקט המשיב הליכים שונים בהוצאה לפועל, כפי שפורט בהרחבה בתגובה, תוך שהוא מוציא לצורך זה הוצאות שונות. מן הראוי כי המשיב יפוצה בגין הוצאות אלו שהוציא, והמאמצים שעשה לצורך גביית החוב, בעת שהוא מניח, כי אין בכוונת המבקש להתנגד לביצוע השטרות, בחלוף המועד להגשת ההתנגדות. בקביעת סכום ההוצאות יש לקחת בחשבון את תקופת האיחור הארוכה, את מאמצי הגבייה שנעשו בינתיים, ואת גובה החוב שבמחלוקת.

לאור האמור, אני מאריכה את המועד להגשת ההתנגדות, עד למועד הגשתה בפועל. בגין הארכת המועד יישא המבקש בהוצאות המשיב, בסך 4,000 ₪.

7. לגופו של עניין, עסקינן בצדדים קרובים לשטר, והמבקש מעלה טענות הנובעות מעסקת היסוד שנכרתה בינו לבין המשיב.

כפי שנקבע ב- דנ"א 258/98 צמח נ' שלשבסקי, פ"ד נה(4) 193, 196: