החלטה
לפניי בקשה לבטול פסילה מנהלית שניתנה ביום 10.12.13, בגין אי ציות לתמרור המחייב מתן זכות קדימה.
טענות הצדדים
ב"כ המבקש פירט בבקשתו בהרחבה מרובה את טענותיו ביחס לאירוע, שמקורו בהתנכלות השוטר למבקש על רקע אירוע קודם, שהתרחש לפני כחמש שנים, בו עצר אותו השוטר והתנהל ביניהם ויכוח במהלכו השתמש השוטר באלימות מילולית כלפי המבקש. המבקש נהג כחוק, לא ביצע כל עבירה, ואילו הניידת היא שהפריעה לתנועה, ומשניסה המבקש להשתלב בתנועה למרות ההפרעה, עצר אותו השוטר. בתחילה רשם לו דוח בגין עבירה קלה מסוג ברירת משפט, ולאחר שהחל הויכוח ביניהם, ביטל את הדוח המקורי, אמר למבקש: "אתה תראה מה אני אעשה לך, תחכו", ורשם במשך 40 דקות את הדוח מושא תיק זה. המבקש ואשתו צילמו את הזירה "בעת האירוע" (סעיף 17, בתצהירי המבקש ואשתו וכן בעמ' 1 ש' 13 לפרוטוקול). בנוסף, החלטת הפסילה אינה מידתית, אינה הוגנת וניתנה ממניעים פסולים (סעיף 20).
עוד הוסיף הסניגור כי המבקש הינו נהג ותיק, עברו התעבורתי איננו מכביד והעבירה האחרונה בוצעה על ידו לפני כ-4 שנים. מדובר במהנדס מוערך ואין מקום להטיל דופי בהתנהגותו. המבקש זקוק לרשיונו לצרכי פרנסתו במסגרתה "הוא משתתף באופן כמעט יומי בישיבות בועדות התכנון ובניה השונות באזור הגלבוע וברחבי הצפון" .
המשיבה התנגדה להגשת התמונות משום שלא ניתן לדעת כיום באיזה שלב צולמו התמונות. עוד טענה לקיומן של ראיות לכאורה, ובכלל זה הפנתה לתגובת המבקש בדוח. המבקש נוהג משנת 1987 ולחובתו 34 הרשעות קודמות, כשעבירה מס' 33 הינה עבירה דומה, בגינה נדון, בין היתר לפסילה על תנאי (תנאי שאיננו בר הפעלה בענייננו). מסוכנות המשיב נלמדת מעברו ומהעבירה הנוכחית, קיים יסוד סביר להניח שיוגש כתב אישום נגד המבקש, ונוכח כל אלה בקשה לדחות את בקשתו.
דיון והכרעה
בחומר החקירה אכן קיימת ראייה לכאורה לקיומו של דוח קודם שנרשם למשיב באותו מועד ובוטל, בדמות טופס אישורי המסירה שערך השוטר. לצד הרישום ביחס לקיומו של הדוח הראשון נרשם כי יש לבטלו מפני ש"נרשם בטעות".
נקודה זו צריכה בירור במסגרת התיק העיקרי, ואין ספק שכך ייעשה.
בשלב זה, מבדיקת החומר הקיים בתיק, עולה כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית להוכחת העבירה המיוחסת למבקש, על בסיס רישומיו של השוטר שציין בדוח כי המבקש השתלב היישר לנתיב העיקרי, מבלי להסתייע בנתיב ההאצה, שהיה פנוי. התנהגותו של המבקש גרמה לרכב אחר, שנסע בנתיב אליו השתלב המבקש, "לבלום עד עצירה". השוטר ציין כי עמד "אחרי תחנת האוטובוס" ורכב מסחרי מסוג מרצדס עמד לפניו. עוד צויין כי נשמר קשר עין רצוף עם המבקש.
בדברי הנהג נרשם: "אני מצטער תעזור לי אני ממהר לפגישה בגלבוע. אתה גם פסלת אותי בנצרת עלית", דבריו מהווים לפחות ראשית הודייה.
הסניגור הגיש 3 תמונות. בתמונה מס' 1 נראה רכב מסחרי מסוג מרצדס, שיכול ואליו התייחסו הן המבקש והן השוטר. הרכב עומד אחרי תחנת האוטובוס מכיוון נסיעת המבקש. בתמונה מס' 2 נראית ניידת משטרה, עומדת אחרי תחנת האוטובוס כיוון נסיעת המבקש. הרכב המסחרי איננו נראה במקום. תמונה מס' 3 צולמה בבירור לאחר האירוע, נוכח הצללים המתארכים הנראים בתמונה, ביחס לתמונות הקודמות.
מבלי להתייחס כרגע לתנאי הקבילות של התמונות, אינני רואה כיצד יש במתועד בהן כדי להפריך את הראיות לכאורה המפורטות לעיל.
המבקש השתלב בנתיב העיקרי מבלי לתת זכות קדימה לרכב שנסע באותו נתיב, ואשר נאלץ לבלום על מנת למנוע תאונה. התנהגותו של המבקש יצרה סיכון, שהתממשותו נמנעה אך בזכות תושייתו של הנהג המעורב. מסוכנותו של המבקש נלמדת, אם כן, מהתנהגותו המתוארת בדוח.
בנוסף, עברו של המבקש מכביד, והגם שבשנים האחרונות ביצע פחות עבירות מאשר בעבר, אין בכך כדי להפיג את מסוכנותו.
לא אוכל לקבל את טענת המבקש ביחס לכך שהשוטר פעל מתוך "נקמנות", שהרי אף המבקש איננו טוען כי השוטר עצרו בגלל היכרותו המוקדמת איתו. בשלב הראשוני נטל המבקש אחריות לבצוע העבירה. בהמשך, התפתח ככל הנראה דין ודברים בין השוטר למבקש, שפרטיו אולי יתבררו במסגרת התיק העיקרי, בסיומם, המבקש זרק את הניירת שמסר לו השוטר על הכביש, כפי שעולה מרישומי השוטר.
בנוסף, טען ב"כ המבקש כי הפסילה המנהלית איננה מידתית, איננה הוגנת וניתנה ממניעים פסולים. מעבר לטענות ביחס למניעיו הפסולים של השוטר, לא שמעתי בטענות ההגנה הסבר מדוע מניעיו של הקצין פסולים אף הם. השימוע נערך למחרת העבירה, הוסברה למבקש מהות העבירה והקצין רשם את דברי המבקש כלהלן: "אני לא חושב שעשיתי את העבירה. המיקום של הניידת הגביל אותי. לא גרמתי סיכון, השתלבתי בסדר. השוטר אכזרי. הוא מכיר אותי מהעבר".
הקצין נימק את החלטתו במסוכנות הנובעת מהעבירה עצמה, אשר כמעט וגרמה לתאונת דרכים, וכן בעברו המכביד של המבקש.
אני מוצאת כי החלטתו של הקצין סבירה וראוייה, נשענת על בסיס ראיות לכאורה ומסוכנות, והתקבלה תוך הליך תקין ולאחר שניתנה למבקש הזדמנות להשמיע את טענותיו.
באיזון בין צרכיו של המבקש, אשר זקוק לרשיונו לצרכי פרנסתו, לבין האינטרס הציבורי, אני סבורה כי האחרון גובר, ועל כן, אני דוחה את הבקשה.