עבד אל קאדר נ' מינהל מקרקעי ישראל

החלטה

בפני בקשת הנתבע מיום 28/3/2012, לדחייה או מחיקה על הסף של התביעה מחמת הליך תלוי ועומד.

התובע הגיש תגובתו לבקשה ביום 24/6/12.

התביעה דנן הוגשה בשנת 2004 תחת ת.א. 21824/04 ובעקבות חידוש ההליכים לאחרונה קיבלה מספר חדש 2399/11/11. במסגרת הליך זה עותר התובע להשבת כספים ששולמו על ידו אגב עסקת מקרקעין שבוטלה על ידי הנתבע ולפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מביטול זה, כך לטענתו.

במקביל להליך זה, הגיש התובע בשנת 2007 במסגרת ת.א. 1872/07 בבית המשפט המחוזי בת"א תביעה שעניינה מתן סעד הצהרתי על בעלותו באותם המקרקעין, כתוצאה מאותו הסכם מכר מול הנתבעת, לאכיפתו של ההסכם והצהרה כי הנתבע לא היה זכאי להעבירם לצדדים שלישיים. התביעה בבית המשפט המחוזי נמצאת בשלב שלאחר הגשת תצהירי עדות ראשית מטעמם של הצדדים והתיק קבוע להוכחות ליום 31/10/12. כן אציין כי הוסכם באותו הליך בפני בית המשפט המחוזי כי שאלת ההתיישנות תידון לאחר שמיעת ההוכחות ותוכרע לגופה במסגרת פסק הדין בתיק.

טענות הצדדים

לטענת הנתבע, יש לדחות או למחוק את התביעה על הסף ולחלופין להורות על עיכוב ההליכים בתיק דנן עד להכרעת בית המשפט המחוזי בתל אביב בתביעת ת.א. 1872/07 שעניינו תביעת התובע למתן סעד הצהרתי על בעלותו באותם המקרקעין נשוא התביעה דכאן, הנובעת מאותו הסכם מכר מול הנתבע ולמעשה לאכיפתו של ההסכם. עוד עותר התובע להצהרה כי הנתבע לא היה זכאי להעביר את המקרקעין לידי צדדים שלישיים ( כל זאת בת.א. 1872/07).

לטענת הנתבע, במסגרת חובת תום הלב החלה על התובע היה עליו לגלות בפני בית המשפט את דבר קיומו של הליך מקביל בבית המשפט המחוזי בתל אביב, דבר אשר לא נעשה על ידו. לטענת הנתבע המדובר בניצול לרעה של הליכי משפט, לשם הגשתן של תביעות סותרות בבתי משפט שונים. לטענת הנתבע, לא רק שעובדה זו עלולה להביא לתקלה של ממש בקביעת ממצאים עובדתיים שונים לגבי אותה הפרשה, אלא שמבחינה מהותית שתי תובענות אלה אינן יכולות להתקיים בו זמנית שכן תוצאת האחת מייתרת מאליה את האחרת.

הנתבע מציין כי בהליך המקביל בבית המשפט המחוזי בתל אביב כבר עתר לדחית התביעה על הסף בין היתר מנימוק זה ממש, אך הוחלט כי הבקשה תוכרע לגופה במסגרת פסק הדין בתיק.

התובע בתגובתו טען אך ורק לעניין ההתיישנות אשר לטענתו אינה חלה בנסיבותיו של תיק זה. למעשה לא התייחס התובע ולו במילה, לטענת הנתבעת בדבר קיומו של הליך תלוי ועומד.

דיון :

העיקרון של "הליך תלוי ועומד" קובע כי ניתן לעכב את הדיון בהליך אחד כאשר תלוי ועומד בין הצדדים הליך אחר, בו עומדת לדיון סוגיה זהה מהותית.

(ע"א 9/75, שיך אל עוקבי נ' מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד כט(2) 477, בע' 481).

המטרה בעיכוב ההליך היא בראש ובראשונה מניעת פסיקות סותרות כמו גם בזבוז זמן שיפוטי יקר ובזבוז זמנם של הצדדים.

המסגרת הנורמטיבית בעניין הליך תלוי ועומד נסקרה ב- ת.א 161/94 דלק חברת הדלק הישראלית בע"מ נ' תחנת דלק עיר שלם בע"מ, פורסם בנבו:

"הדיון הנוכחי מושתת על הכלל של ה"הליך תלוי ועומד", או כשמו הלועזי"lis alibi pendens" .

כלל זה, כפי שמציינת פרופ' נינה זלצמן בספרה "מעשה בית-דין בהליך אזרחי "הוא יציר הפסיקה ותחולתו בכל אותם מצבים שבהם מנהלים בעלי-הדין תובענות מקבילות בבתי המשפט בשל אותה עילה." (שם, עמ' 105).

הכלל האמור עומד על שלושה מרכיבים עיקריים.

(א) הרעיון שביסוד הכלל.

"הרעיון העומד מאחורי הכלל של "ענין תלוי ועומד" הוא כפול - מניעת הכבדה מיותרת על היריב ומניעת הטרדה מיותרת של בית-המשפט.......אין להכביד על בתי המשפט בדיון מקביל באותה שאלה מהותית, שאם לא כן, שני בתי משפט יצטרכו לשמוע בנפרד ראיות דומות וטיעונים דומים, ואף עלולים להגיע לתוצאות הפוכות." (ע"א 9/75 שיך סולימן אל עוקבי נגד מינהל מקרקעי ישראל פד"י כ"ט (2), עמ' 477בעמ' 480, 481).