עבד אל פתח נ' מ.י. לשכת תביעות חיפה-משטרת ישראל

פסק דין

בפני ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בחיפה (להלן: "בית משפט קמא"), שניתן ביום 3.12.09 על ידי כב' השופט גיל קרזבום בתיק פ"ל 106/06.

המערער הודה והורשע על סמך הודאתו בעבירה של נהיגה בשכרות.

מבדיקת הנשיפה שנערכה למערער ביום 23.4.05 בדרך בר יהודה, בחיפה, עלה כי בגופו של המערער נמצא ריכוז של 375 מיקרוגרם אלכוהול בכל ליטר אויר נשוף.

בית משפט קמא גזר על המערער את העונשים הבאים:

24 חודשי פסילה בפועל בניכוי הפסילה המנהלית, פסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 5 חודשים על תנאי ולמשך 3 שנים כמפורט בגזר הדין, מאסר על תנאי של חודשיים שלא יעבור בתוך 3 שנים עבירה של נהיגה בשכרות, נהיגת תחת השפעת משקאות משכרים ונהיגה בפסילה וכן קנס בסך 1,000 שישולם ב- 3 תשלומים, החל מיום 3.1.2010.

המערער מפנה את ערעורו כלפי גזר הדין ובעיקר ביחס לעונש הפסילה הממשית של 24 חודשים.

ב"כ המערער טוען כי בית משפט קמא החמיר יתר על המידה עם המערער, אשר הודה בהזדמנות הראשונה, חסך זמן שיפוטי ארוך ויקר. המדובר במערער רוקח במקצועו, מצבו הכלכלי בכי רע עקב הסתבכותו בחובות. כיום המערער עובד בבית מרקחת בטירת הכרמל לצורכי עבודתו הוא זקוק לרישיון הנהיגה, הואיל ואין לו כל אפשרות אחרת באמצעותה יוכל להגיע למקום עבודתו. עקב פסילת המערער הודיע לו המעביד על הפסקת עבודתו. עוד טען המערער כי בהתחשב בריכוז הנמוך של אלכוהול שנמצא בגופו, יש להקל בדינו.

ב"כ המשיבה ביקש לדחות את הערעור. לטעמו, העונש שהושת על המערער אינו חורג באופן קיצוני שמצדיק התערבות בית משפט של ערעור. העונש הינו עונש מינימאלי הקבוע בחוק וכי הטענה כי המערער זקוק לרישיון לצורך פרנסתו אין בה ממש. עבירת הנהיגה בשכרות היא עבירה חמורה שמסכנת לא רק את הנוהג אלא גם המשתמשים בדרך. נסיבות העניין אינן מצדיקות סטייה מעונש המינימום, סטייה שתעשה רק במקרים חריגים ויוצאי דופן וכי מקרהו של המערער אינו נכלל במסגרת זו של מקרים חריגים.

לאחר שעיינתי בהודעת הערעור ובפסק דינו של בית משפט קמא ושמעתי את טענות הצדדים אני מחליט לדחות את הערעור.

יצוין כי ב"כ המשיבה ביקש מבית משפט קמא להטיל על המערער את עונש המינימום הקבוע בחוק.

כבר נקבע כי ערכאת הערעור ככלל לא תתערב בעונש שהוטל על ידי ערכאה דיונית אלא במקרים חריגים ויוצאי דופן שבהם חרג בית משפט מרמת הענישה המקובלת בנסיבות דומות או מקום שבגזר הדין של הערכאה הדיונית נפלה טעות מהותית וראו בעניין זה ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 29.1.09) ע"פ 7563/08 אבו סביח נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 4.3.09) , ע"פ 7439/08 פלוני נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 4.3.09), ע"פ 8704/08 הייב נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 23.4.09).

עוד יש לציין כי על המערער הוטל עונש המינימום הקבוע בחוק וכי סטייה מעונש המינימום תעשה ביד קמוצה ורק במקרים חריגים ובנסיבות יוצאות דופן - ראו סעיף 39א' לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א -1961, רע"פ 8387/06 איליא נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 11.11.06), רע"פ 7507/08 שחר עוזיאל נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 22.9.08).

כבר נאמר כי עבירת הנהיגה בשכרות היא מבין העבירות החמורות בפקודת התעבורה וזאת בהתחשב בסכנה הנשקפת לכל מי שמשתמש בדרך מנהג שנוהג בשכרות ועל כך כתב כב' השופט גו'בראן רע"פ 6418/07 מיום 5.9.07 כי :

"נהיגה במצב שכרות היא עבירה המסכנת לא רק את הנהג פורע החוק אלא את הנוסעים עימו ואת המכוניות שבקרבתן הוא נוסע. נהג אשר מוכן לנהוג במצב של שכרות, צריך לדעת כי באם יתפס, צפוי הוא להיענש בחומרה רבה". בפסק דין זה ציין בית המשפט העליון כי אין בנסיבות האישיות כדי להצדיק הקלה בעונש. ראו גם רע"פ 8387/06 עמרה איילא נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 1.11.06) והפסיקה שהובאה שם.

אשר על כן, ועל יסוד האמור לעיל אני מחליט לדחות את הערעור.

על המערער להפקיד את רישיונו לאלתר ולשלם את הקנס בהתאם להחלטת בית משפט קמא, אולם אם טרם שילם את הקנס יהיה עליו לשלמו בהתאם להחלטת בית משפט קמא כאשר התשלום הראשון יהיה ביום 1.3.10.

המזכירות תשלח לצדדים עותק פסק דין זה בדואר רשום + אישור מסירה.

ניתן היום, ‏כ"ח/שבט/תש"ע, 12 פברואר 2010, בהעדר הצדדים.