עבד אל חי נ' מדינת ישראל

החלטה

מבוא:

בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית על פי סעיף 48 לפקודת התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א – 1961, ולביטול איסור מנהלי על שימוש ברכב בהתאם לס' 57 ב לפקודת התעבורה. החלטות הפסילה וההשבתה נמסרו למבקש ביום 11/10/13 בשל חשד לנהיגה בשכרות עקב סירוב להיבדק.

לעניין רישיון הנהיגה:

שני שיקולים מנחים את בית המשפט בדיון בבקשה זו. ראשית קיום ראיות לכאורה בדבר אשמתו של המבקש, ושנית, האם יש בהמשך נהיגתו, כדי לסכן את שלום הציבור.

באשר לראיות לכאורה:

תיק המשטרה הוגש לעיוני.

מעיון בתיק המשטרה עולה, כי ביום האמור, הבחין שוטר במקש נוהג ברכבו, ועצר אותו חשד בו שהוא נוהג בהיותו שיכור, מפיו נדף ריח אלכוהול חזק מאד, הופעתו מרושלת, התנהגותו רדומה, וכן מגיב באיטיות לסביבה ובולע את המילים כאשר התרשמותו הכללית של השוטר היא שהנהג נראה תחת השפעת אלכוהול כבדה.

הנהג סירב לשתף פעולה עם השוטרים, לא ענה לשאלותיהם, סירב לביצע מבחן מאפיינים, סירב לבדיקת נשיפון, נדרש ממנו להיבדק בדיקת נשיפה לצורך איתור אלכוהול, הוסבר לו כי נהג רכב המסרב לדרישת שוטר לתת דגימהת נשיפה רואים אותו כמי שעבר עבירה של נהיגה בשכרות שעונשה פסילה בפועל של שנתיים לפחות ועונשים נוספים הקבועים בחוק וכי גם טעמים רפואיים אינם עילה מוצדקת לסרב להיבדק, ואולם הנהג סירב לחתום על הדרישה להיבדק וסירב לטענת השוטרים למסור גם את הדגימה. גם בהמשך סירב המבקש לשתף פעולה עם השוטרים ולא ענה לשאלותיהם כלל או לחתום על המסמכים. אציין כי בתחקור החשוד לאחר הסירוב ורק לגבי אחת השאלות נרשם מסרב לדבר לי עו"ד.

ב"כ המבקש טענה כי סירובו של המבקש להיבדק הינו עקב יחס קשה ביותר שקיבל מהשוטרים אשר מתנכלים לו ומבקשם את רעתו והכל על רקע יריבות אישית על רקע הבחירות המקומיות.

כאשר הסירוב הוא על רקע התנכלות השוטרים באותו אירוע אליו.

איני מקבל טענה זו, אכן המבקש נחשד על פי האמור בהודעתו במשטרה בנהיגה בשכרות והפרת הוראה חוקית בכך שהפר מעצר בית לילי.

כאולם אשר נשאל המבקש בחקירתו במשטרה מדוע סירב לבצע בדיקת אלכוהול שהשוטרים ביקשו ממנו, ענה בגלל שאני לא שותה בזמן נהיגה והייתי במטה הבחירות( שורה 20).

יתרה מזאת, ב"כ המבקש הגישה פרוטוקול מדיון שנערך ביום מעצרו של המבקש ביום 11/10/13 ובה טענה בפני בית המשפט השלום בפתח תקווה כי הוא המבקש טוען שלא היה שיכור ולא הסבירו לו מה משמעות הסירוב (שורה 21).

דהינו, הסיבה הנוספת שנטענה בפני כי למעשה הסירוב היה עקב התנכלות השוטרים ויחסם אליו, כלל לא עלתה לא בחקירת המבקש במשטרה בסמוך למועד האירוע, ולא בדיון שנערך בבית משפט השלום גם כן בסמוך לאירוע. ואציין מפורשות כי קיימות ראיות לכאורה לכך שהוסברה לו כנדרש משמעות הסירוב.

יתרה מזו, אינני מוצא רלוונטיות גם בפסיקה אותה הגישה ב"כ המבקש כאשר בפסיקה זו פ"ל 1405/07 פגעו השוטרים בזכויותיו של הנהג באופן מוחשי ביותר והשפילו אותו באופן קיצוני, דבר שאין לו כל ראיה שנעשה גם במקרה שבפני.

כן אינני מקבל את הטענה כי המבקש ביקש להתייעץ עם עו"ד טרם הבדיקה, על פי חומר הראיות מדובר באזכור לדבר וזאת לאחר הסירוב.

אין ספק שזכותו של המבקש להעלות את טענותיו לעניין בעיתיות בראיות כנגדו כפי שטענה ב"כ בפני, אם וכאשר יבחר לכפור באשמתו אך זאת במסגרת ההליך העיקרי.

בשלב זה של הדיון שהינו שלב מקדמי, בית המשפט קובע כי די בחומר הראיות כאמור מעל, כפי שמופיע בתיק המשיבה, על מנת לקבוע שבידי המשיבה ראיות לכאורה, שיש בהן כדי להביא להרשעתו של המבקש בדין.

באשר למסוכנות: