עבאס נ' עירית טבריה - פסקדין

החלטה

בפני בקשה לביטול הליכי גביה ומתן אורכה להישפט.

לא מצאתי טעם המצדיק מתן אורכה להישפט.

המבקש לא מיצה את ההליך הייחודי שבסעיף 229 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב – 1982 ולמעשה בחר שלא לפעול בדרך הסטטוטורית הקבועה בסעיף זה, אלא פנה ישירות לבית המשפט במסלול התדיינות עוקף תובע ומשכך דין בקשתו להידחות. ראה, ב.ש. 1022/06 זילברמן דוד נ' עירית פ"ת:

"... באשר לבקשות שעניינן בעקיפין הוא ביטולה של הודעת תשלום הקנס הרי שיש להגישן בראש ובראשונה לתובע גם אם חלף המועד (90 הימים) והתובע ידון בהם כאמור בסעיף 229(ה). הגשת הבקשה בחלוף הזמן ישירות לבית המשפט משמעותה בחירת מסלול התדיינות עוקף תובע... במקרה כאמור שהמבקש לא פנה לתובע דין הבקשה להידחות בשל אי מיצויים של ההליכים המוקדמים".

טענות הנוגעות להתיישנות הקנס דינה להדחות על הסף וזאת מחמת העדר סמכות של בית המשפט לעניינים מקומיים לדון בכך, כפי שנקבע בע"א 8080/99 וקנס ואח' נ' עירית תל אביב ובע"פ 3482/99 פסי נ' מדינת ישראל, וברע"פ 101/08 משי נ' מ"י, נקבעה הלכה לפיה הערכאה המוסמכת לדון בסוגית התיישנות העונש, מסורה לבית המשפט האזרחי ולא לבית המשפט לעניינים מקומיים.

מקריאת הבקשה עולה כי עיקר הטענות הן ביחס להתיישנות העונש ולא ביחס לעצם ההרשעה.

המבקש בבקשתו מציין באופן מובלע טענה נוספת שהיא לענין הסמכת פקחי העיריה ברישום הדוחות. ענין זה באם יבקש המבקש כי יבחן, יהיה עליו להגיש בקשה מנומקת אשר תעסוק אך ורק בבחינת שאלה זו. לענין זה עוד יוער, כי על המבקש לנקוט הליכים מקדמיים של פניה לרשות לצורך קבלת כתבי ההסמכה בטרם יפנה לבית המשפט. אין זה ראוי להעלות טענות שהם בבחינת מסע דייג ללא ביסוס, אף לא ראשוני.

אשר על כן, אני מורה על מחיקת הבקשה.

אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ט' כסלו תשע"ב, 05 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: