עבאס נ' מדינת ישראל - פסקדין

החלטה

לפניי בקשה לבטול החלטה בדבר איסור מנהלי על שימוש ברכב, שניתן בגין נהיגה ללא רשיון נהיגה.

טיעוני הצדדים

המבקשת הינה בעלת הרכב, בנה הוא אשר נהג בו ללא רשיון נהיגה. המבקשת טענה כי היא זקוקה לרכב לצורך טיפול בענייני ביתה וכן לטיפול בבתה החולה הזקוקה למעקב רפואי.

בחקירתה לפניי השיבה כי היא ובעלה נוהגים להשתמש ברכב, וכי בנה נטל את רכבה ללא רשותה, שעה שהיא ובעלה לא נמצאו בביתם. מפחות הרכב, אותם היא נוהגת לשמור בארנקה, נשכחו ביום האירוע על השולחן בבית. עוד הוסיפה כי בנה לומד כעת נהיגה ואמור לעבור טסט בקרוב.

המשיבה ציינה את חומרת העבירה שבוצעה ברכב ואת המסוכנות הנובעת ממנה. עוד טענה כי המבקשת איננה עומדת בתנאיו המחמירים של סעיף 57ב לפקודה. ב"כ המשיבה טענה כי קיים יסוד סביר להניח שיוגש כתב אישום נגד הנהג.

דיון והכרעה

מעיון בתיק החקירה עולה כי קיימת תשתית ראייתית להוכחת העבירה המיוחסת לנהג, וזאת על סמך דוחות השוטרים והודאתו של הנהג במיוחס לו.

להבדיל מהנאמר ע"י אימו, ציין הנהג בחקירתו כי החל ללמוד תיאוריה בלבד.

כשנשאל "איפה מונחים מפתחות הרכב בביתך?" השיב: "יש מתלה אצלי בבית" (ש' 19-20 להודעתו).

מכאן, שהמבקשת לא דייקה, בלשון המעטה, כאשר ציינה, מיוזמתה, כי בנה "...לומד נהיגה. אמור לעבור טסט בקרוב" (עמ' 1 ש' 25 לפרוטוקול).

כמו כן, סתר הנהג את טענתה כי מפתחות הרכב נשמרים דרך כלל בארנקה.

ללמדנו, כי המבקשת לא באה בידיים נקיות.

מכל מקום, המבקשת אמנם לא התירה לבנה לקחת את הרכב, אך היא לא עשתה כל שביכולתה על מנת למנוע זאת. השארת מפתחות הרכב ללא השגחה היתה בבחינת "פרצה הקוראת לגנב".

בנסיבות אלה, לא ניתן לקבוע כי המבקשת נכנסת לגדרם של החריגים הקבועים בסעיף 57 לפקודה.

על כן, למרות הקושי שיש בכך כדי להטיל על המבקשת, אני סבורה שהחלטת הקצין הפוסל הינה סבירה וראויה, ובהתאם, אני דוחה את הבקשה.

ניתנה היום, ט' אדר תשע"ג, 19 פברואר 2013, במעמד התביעה בלבד. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: