עבאיא נ' עמרה

בעניין: בקשה לצו מניעה זמני.

החלטה

לאחר עיון בטענות הצדדים, אני סבורה כי אין מקום לדון בבקשה למתן צו מניעה זמני, בטרם הוגשה תובענה עיקרית. לעניין זה, אינני מוצאת לקבל את בקשת המבקש, לראות את הבקשה לצו מניעה זמני אשר בפני, כאילו הוגשה במסגרת ההליך בת"ט 18250-09-09, בגדר הליך עיקרי. ההליך האמור הסתיים עם מתן החלטת כב' הרשמת זועבי ביום 13.3.2012, בו דחתה את בקשת המשיב לביטול פסק-הדין שניתן נגדו. הבקשה הנוכחית מתייחסת לערבות בנקאית שניתנה על-ידי המשיב במסגרת אותו הליך, כנגד ביטול צו עיכוב יציאה מהארץ נגדו, כאשר המבקש סבור כי ניתן לחלט את הערבות הבנקאית לפירעון חובו של המשיב כלפיו, ואילו המשיב טוען, בהסתמך בין היתר על תקנה 386 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, כי מששב ארצה, לא ניתן לעשות כן. הצדדים חלוקים, איפוא, על תוקפה ותחולתה של הערבות הבנקאית, ובעניין זה יש לנקוט בהליך למתן סעד מתאים. נראה כי מחלוקת זו נוגעת אף לצדדים נוספים שמן הראוי שיהיו צד להליך, שהם הבנק שנתן את הערבות הבנקאית (מה שגם שקיימת מחלוקת עובדתית בין הצדדים האם היא עדיין תקפה), וצד ג' (אשתו המשיב), שנטען כי הערבות הבנקאית ניתנה כנגד מימון/התחייבות מצידה.

בנסיבות העניין, ניתנת בזאת אורכה של חמישה ימים (ממועד המצאת ההחלטה) להגשת תובענה מטעם המבקש, ככל שהוא סבור כי קיימת לו עילה משפטית לכך. במהלך תקופה זו יעמוד בתוקפו הצו הזמני שניתן במעמד צד אחד ביום 7.3.2012. אם לא יוגש כתב תביעה במועד האמור, יפקע הצו הזמני. סברתי כי יש מקום למתן אורכה כאמור, על רקע אי-הבהירות שנוצרה ביחס להליכים השונים בין הצדדים, וכן מאחר שבמאזן הנוחות, יהיה באי-מתן הארכה כדי למנוע מהמבקש כליל מלנקוט בהליך למימוש זכויות העומדות לו לשיטתו.

המזכירות תמציא את ההחלטה לצדדים, לרבות בפקס ידני.

ניתנה היום, ו' ניסן תשע"ב, 29 מרץ 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: