עבאדי נ' מדינת ישראל

החלטה

המבקש עתר להארכת מועד להישפט בגין דוח מחודש פברואר 2013. המשיבה התנגדה לבקשה.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי לנכון לדחות את הבקשה, וזאת משלושה טעמים מצטברים.

ראשית, מתברר כי המבקש כבר החל לשלם את הקנס שבצד הדוח, וזאת במסגרת הסדר חוב במספר תשלומים. הקנס אמנם לא שולם במלואו, אולם חלק נכבד ממנו שולם בידי המבקש, לפיכך דומה כי בעניין זה חלות הוראות סעיף 229(ח') לחסד"פ לפיהן: "שילם אדם את הקנס רואים אותו כאילו הודה באשמה בפני בית המשפט, הורשע ונשא את עונשו...".

כפי שקבע בית המשפט העליון, הארכת מועד בגין דוח אשר הקנס שבצידו שולם אפשרית רק במקרים מיוחדים ויוצאי דופן בהן לא ידע אדם על ההליך נגדו, ומובן שאין זה המקרה דנן.

שנית, מתברר כי כבר בחודש יולי 2013 פנה המבקש למשטרה בבקשה לעכב את הליכי הגבייה בכדי שיוכל להגיש בקשה לבית המשפט. למרות זאת הבקשה הוגשה רק בחודש מרץ 2014, דהיינו כשמונה חודשים מאוחר יותר. כפי שכבר נקבע לא אחת, אדם חייב להגיש בקשתו לבית המשפט מיד לאחר שנודע לו על הצורך בכך ואין הוא יכול להתעכב תקופה כה ארוכה. ראו לדוגמא החלטת בית המשפט העליון ברע"פ 8651/13 משה סקה נ' מדינת ישראל שם נדחתה בקשתו של אדם שהתעכב חמישה חודשים בהגשת בקשתו ורע"פ 511/10 ג'אודאת אבולמוהנד נ' מדינת ישראל שם נדחתה בקשתו של מי שאיחר בכשישה חודשים בהגשת בקשתו לבית המשפט לאחר קבלת תשובת משטרת ישראל.

שלישית, לא מצאתי כי המבקש ביסס חשש ממשי לעיוות דין. המבקש טוען כי לא שוחח בטלפון הנייד בעת הנהיגה אלא רק הביט בו לבדוק מי הוא שמתקשר אליו. אין צורך להסביר כי הסטת המבט והריכוז למכשיר הטלפון מסוכנת אף יותר מהדיבור בו, אולם אף לשון התקנות אוסרת זאת וקובעת כי "לא יאחז בטלפון קבוע או נייד...". התקנה אינה דורשת כי הנהג ישוחח בטלפון או יחייג בו כדי לבצע עבירה, ודי באחיזת הטלפון כשלעצמה.

לאור כל האמור לעיל מצאתי כי אין הצדקה להיעתר לבקשה בנסיבות דנן.

ניתנה היום, כ"ב ניסן תשע"ד, 22 אפריל 2014.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: