עב"ל 61179-05-13 שלמה ששון נגד המוסד לביטוח לאומי

1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בירושלים (השופטת רחל בר"ג-הירשברג ונציגי הציבור מר גדעון שמיר ומר רפאל בנימין אשכנזי; ב"ל 11575-04-11) בו נדחתה תביעת המערער לתשלום דמי אבטלה.

2.לגבי תמצית העובדות יצויין כי במשך כ- 9 שנים, המערער עבד כמורה במשרה מלאה במוסד חינוכי, ולאחר מכן ביקשה תחילה הנהלת בית הספר לפטרו, אולם הגיעה עימו להסכמה לפיה הוא ימשיך ללמד בהיקף משרה של 3 שעות יומיות בשעות אחר הצהריים.

3.בית הדין קמא דחה את תביעת המערער לדמי אבטלה נוכח צמצום היקף העסקתו מן הטעם שלא התקיים במערער האמור בסעיף 163(א) לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק"), מהטעם שהוא לא היה זמין ומוכן ומסוגל לעבודה מתאימה כנדרש על פי הוראת אותו סעיף.

4.לאחר עיון בכלל חומר התיק ובחינת טענות הצדדים נחה דעתנו כי בנסיבותיו של מקרה זה דין הערעור להידחות מהטעם האמור לעיל. תכליתם של דמי האבטלה הינה לגשר לגבי המצב הרגיל בו עובד בעל כורחו מפסיק לעבוד במקום עבודה מסויים ומחפש מקום עבודה אחר. דרך חיפוש מקום העבודה האחר הינה על פי המפורט בסעיף 163(א) לחוק. בנסיבות המקרה שלפנינו המערער המשיך לעבוד בחלקיות משרה משמעותית באותו מקום בו עבד קודם להקטנת היקף משרתו ולפי קביעותיו העובדתיות של בית הדין קמא הוכח כי לא היה זמין לעבודה מתאימה אחרת. בנסיבות אלה המערער לא ענה על הגדרת "מובטל" על פי סעיף 163 לחוק ולפיכך בדין נדחתה תביעתו על ידי בית הדין קמא וגם ערעורו על אותו פסק דין ראוי להידחות.

5.לאור האמור, הערעור נדחה בזאת ללא צו להוצאות.

ניתן היום, י"ח כסלו תשע"ה (10 דצמבר 2014), בהעדר הצדדים.