עב"ל 49505-12-13 מ' י' נ' המוסד לביטוח לאומי

פתח דבר

1.לפניי ערעור לפי סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן: "החוק"), על החלטת הוועדה לעררים לעניין שירותים מיוחדים מיום 10.11.13 (להלן: "הוועדה").

2. הוועדה קיבלה את הערר שהגישה המערערת על החלטת הוועדה מדרג ראשון וקבעה כי המערערת תלויה בעזרה רבה מהזולת בביצוע רב פעולות היומיום ברב שעות היממה וזאת החל מיום 10.1.13:

"הוועדה התרשמה כי המערערת נסוגה מבחינת העצמאות האישית לקראת תום הטיפול הכימוטרפי זאת מסוף חודש 2/13. הוועדה התרשמה ממסירת עובדות כהוויתן והיא מחליטה לקבל את הערר בכפוף לסך הליקויים התפקודיים המצוינים לעיל. החלטה זו תוקפה יפה עד ליום 31.12.13. לאחר מועד זה יש לבחון את מצבה התפקודי מחדש".

3.על החלטה זו הוגש הערעור שבפניי.

טענות הצדדים בתמציתן

4.לטענת המערערת, שגתה הוועדה בכך שלא נתנה די משקל לעובדה שהיא סובלת מנפילות חוזרות, וזקוקה לסיוע בניידות בתוך הבית. בקשר לפעולת ההלבשה, טענה המערערת כי היא תלויה לחלוטין בעזרת הזולת, זאת מאחר וביתה מסייעת לה ללבוש חלק תחתון ואין היא מסוגלת ללבוש בעצמה חלק עליון. בקשר לפעולת הרחצה, טענה המערערת כי היא זקוקה לסיוע במידה רבה, מאחר ואין היא מסוגלת להשלים פעולה זו בעצמה. באשר לפעולת האכילה, טענה המערערת כי היא תלויה בזולת בהכנת האוכל ובהגשתו בזולת. באשר לפעולת ההיגיינה אישית, טענה המערערת כי הוועדה לא נתנה משקל לכך שזקוקה היא לסיוע בניקיון ובלבוש לפני ולאחר יציאות. באשר לפעולת ההשגחה, טענה המערערת כי מכלול הנתונים מלמדים על כך שהיא זקוקה להשגחה, בין היתר נוכח העובדה כי היא עלולה ליפול ואיננה מסוגלת לאכול בעצמה, ובשים לב לקביעת הוועדה עצמה לפיה היא סובלת ממגבלות המצביעות על הפרעה תפקודית של ממש.

5.מנגד, טען המשיב, כי לא נפל פגם בהחלטת הוועדה. בקשר לפעולת הניידות, ציין המשיב כי הוועדה קבעה כי המערערת זקוקה לסיוע אך ורק מאחר והיא סובלת מנפילות, שכן, הוועדה קבעה כי המערערת מסוגלת להתנייד באופן עצמאי בביתה תוך הסתייעות במקל הליכה. באשר לפעולת ההלבשה, טען המשיב כי החלטת הוועדה הינה החלטה רפואית מובהקת, וכי אין עילה להתערבותו של בית הדין בהחלטתה זו. בקשר לפעולת הרחצה, טען המשיב כי המערערת ציינה כי היא מתרחצת בעצמה, וכי בשים לב לכך, החלטת הוועדה הינה סבירה ואין עילה להתערב בה. בקשר לפעולת האכילה, טען המשיב כי המערערת מסרה לוועדה כי היא מסוגלת לקחת צלחת ולחמם, וכי בשים לב לכך, החלטת הוועדה הינה סבירה ואין עילה להתערב בה. לעניין ההיגיינה האישית, טען המשיב כי המערערת עצמה מסרה לוועדה כי הקושי בהיגיינה האישית נובע אך ורק מאי שליטה על השתן בלילה בלבד, וכי בשים לב לכך, החלטת הוועדה הינה סבירה. באשר לפעולת ההשגחה, טען המשיב כי העובדה שהמערערת נוטה ליפול הובאה בחשבון לעניין הניידות וכי עובדה זו איננה רלבנטית בקשר לעילת ההשגחה.

המסגרת הנורמטיבית