עב"ל 48134-10-12.ניתן ביום 03 נובמבר 2014 - פסקדין

השופטת רונית רוזנפלד

פתח דבר

1.המשיבה, אזרחית ישראל, שנישאה לאזרח מצרים, הגישה תביעתה לבית הדין האזורי בנצרת כנגד החלטת המוסד לביטוח לאומי לשלול את קצבת הילדים ששולמה לה, מן הטעם כי ילדיה שהו מחוץ לישראל במשך תקופה העולה על שלושה חודשים. בעקבות החלטה זו בחן המוסד את מעמדה של המשיבה, ובמועד סמוך לאחר מכן הודיע לה על שלילת תושבותה, רטרואקטיבית, החל ממועד נישואיה בחודש יולי 2006. על רקע זה הועמדה להכרעת בית הדין ראשונה שאלת תושבותה של המשיבה. בית הדין האזורי קבע כי לא עלה בידי המוסד לביטוח לאומי להוכיח כי ישראל אינה עוד מרכז חייה של המשיבה, ועל כן יש להכיר בה כתושבת ישראל (השופט חיים ארמון ונציגי הציבור מר ראובן גרובר ומר שמעון אלמאלם; בל' 54199-02-11). נוכח קביעתו כי המשיבה הינה תושבת ישראל, נזקק בית הדין לתביעת המשיבה לקצבת ילדים, וזאת לאור הוראת סעיף 65 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995, ובשים לב לתקופות שהייתם של ילדיה מחוץ לישראל. בקשר לכך קבע בית הדין כי המשיבה זכאית לקצבת ילדים למרבית התקופה שבמחלוקת. אשר לחלקה של התקופה, הורה בית הדין האזורי למוסד להפעיל שיקול דעתו בהתאם להוראת סעיף 65(ב) לחוק, תוך שהוא יוצא מנקודת ההנחה כי המשיבה היא תושבת ישראל. ערעור המוסד שלפנינו סב על קביעת בית הדין האזורי בדבר היות המשיבה תושבת ישראל. מאחר שלטענת המוסד המשיבה אינה תושבת ישראל, מתבקשת קביעתנו כי המשיבה אינה זכאית לקצבת ילדים.

התשתית העובדתית

2.המשיבה, גב' יאסמין מחרום, ילידת 1978, בת למשפחה המתגוררת בנצרת, היא אזרחית ישראל, שלמה דמי ביטוח, וקודם להחלטת המוסד מושא דיון זה הייתה מוכרת כתושבת ישראל, ומבוטחת. המשיבה היא בעלת תעודת בגרות ישראלית, ורכשה מקצוע טכנאות מחשבים. בשנת 2006 נישאה המשיבה בירדן לאחמד פאדל (שעבאן), שהוא אזרח מצרי (להלן גם: אחמד), ונרשמה בישראל כנשואה. אחמד עובד במצרים בתחום התיירות, ומתגורר שם בדירה שכורה. המשיבה לא ביקשה אזרחות מצרית, ואינה בעלת אזרחות מצרית.

למשיבה שני ילדים שנולדו בישראל. ביום 29.4.07 נולד בנה הבכור, וביום 12.11.10 נולד בנה השני.

כאשר המשיבה נמצאת במצרים, היא מתגוררת עם בעלה וילדיה בדירת בעלה השכורה. כאשר היא שוהה בישראל, היא מתגוררת עם ילדיה בדירת הוריה.

3.מרישומי ביקורת הגבולות של משרד הפנים עולה, כי במהלך השנים מאז נישואיה, המשיבה יצאה את גבולות הארץ ונכנסה אליה פעמים רבות (ראו בסעיף 12 לפסק דינו של בית הדין האזורי את פירוט התקופות בהן שהתה המשיבה בארץ). מריכוז הרישומים, כפי שפורט לפנינו במהלך הדיון בערעור מפי באת כוח המוסד, וללא הסתייגות מפי בא כוח המשיבה, עולה התמונה העובדתית הבאה אודות משך השהייה של המשיבה בארץ, לעומת שהייתה בחו"ל:

יולי 2006 (מועד הנישואים) - סוף דצמבר 2006: 90% בחו"ל , 10% בארץ;

שנת 2007: 50% בארץ, 50% בחו"ל . בשנה זו נולד בנה הבכור של המשיבה;

שנת 2008: 60% בחו"ל, 40% בארץ;

שנת 2009: 90% בחול, 10% בארץ;

שנת 2010: 40% בחו"ל 60% בארץ. בשנה זו נולד בנה השני של המשיבה;

שנת 2011: 70% בחו"ל 30% בארץ.