עב"ל 4662-03-13 . ניתן ביום,,2014

השופטת סיגל דוידוב-מוטולה

1.לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (השופטת הבכירה עפרה ורבנר ונציג הציבור מר רוני נין נון; ב"ל 47273-03-11), במסגרתו נדחתה תביעת המערער להכיר במחלת הסוכרת בה לקה כפגיעה בעבודה.

הרקע לערעור וההליך בבית הדין האזורי

2.המערער, יליד שנת 1958, עבד בתקופה הרלוונטית לתביעתו כאזרח עובד צה"ל, באחזקת מבנים ושיפוצים במוצבי צה"ל ומתקניו באזור הצפון. המערער הוכר על ידי המוסד לביטוח לאומי כלוקה במחלת הסוכרת במסגרת תביעה לנכות כללית משנת 2003; עם זאת במסגרת תביעתו בבית הדין האזורי טען כי החל לסבול מן המחלה בשנת 2007, כתוצאה מלחץ שחווה במסגרת עבודתו בתקופת מלחמת לבנון השנייה.

3.בטופס התביעה שהגיש המערער למוסד לביטוח לאומי (כפי שצוטט בפסק דינו של בית הדין האזורי) התייחס למספר אירועים שחווה כגורמים לפרוץ מחלת הסוכרת, כדלקמן:

"עקב אירועים טראומטיים שעברתי במהלך עבודתי במלחמת לבנון הראשונה, והשניה, הייתי נתון להפגזות וכן הפעלה של מטען צד בשיירה בה הייתי, מצבי לחץ אלה גרמו לי לסכרת גבוהה".

התייחסות דומה נשקפת מהודעת המערער לחוקר המוסד; מנשאל מדוע הוא קושר את מחלת הסוכרת לעבודתו, השיב כי "אני עובד בלחץ מתמיד כל הזמן, עבודה קשה ועברתי הרבה טראומות. חיילים נהרגו לידי במוצב שומריה ובכרכום. מוצבים בהם עבדנו והופגזו... והגשש חאלד שמו נקטעה לו רגל. קיבלתי היסטריה". משנשאל על כך השיב כי מדובר באירוע משנת 2003. עוד מסר בהודעתו כי "במלחמה האחרונה 2006 נשארנו אני ואשר ביטון אינסטלטור שנינו לבד בגזרה עבדנו מראש הנקרה ועד מוצב אביבים"; משנשאל מתי נתגלתה אצלו מחלת הסוכרת, השיב כי "משנת 2007 זה התחיל" וכי לא סבל בעבר ממחלות; ולבסוף ציין כי "אני הייתי נותן את כל כולי לצבא ולחיילים וכנראה שזה מה שפגע בי הלחץ והדאגה וגם הפחד מהפגזות".

4.במסגרת תצהירו מסר המערער כי בזמן מלחמת לבנון השנייה תנאי עבודתו היו קשים במיוחד:

"עבדנו, מסביב לשעון, 24 שעות ביממה, ממש משך כל חודש המלחמה. עבודתנו התבצעה בתנאי מתח וחרדה קשים, כשמסביבנו הפצצות ללא הפסקה... משך כל שנות עבודתי בעבודה זו, מעולם לא עבדנו בתנאי(ם) כאלה, מעולם לא עבדנו תחת מתקפת טילים יומיומית... בסמוך לאחר המלחמה התחלתי להרגיש הרגשה מוזרה שהתבטאה גם ביובש בפה והשתנת יתר והרגשה מוזרה שלא חוויתי בעבר, עברתי בהמשך בדיקות אשר גילו כי חליתי בסוכרת מסוג 2".

בחקירתו הנגדית אישר המערער כי נתן מענה לוגיסטי לכל מחנות צה"ל בגזרה המערבית בלבנון במהלך השנים 1983 – 2000, תוך "לחצים גדולים מאוד", לרבות שהות במוצב תחת הפגזה בשנת 1986, פגיעה ממטען צד בשנת 2000 וקרבה פיזית לחיילים שנפצעו ונהרגו. עם זאת, טען כי במלחמת לבנון השנייה "הלחצים היו משמעותיים יותר", ולדבריו "הייתי ישן ברכב חצי שעה, הייתי מתחבא בתוך בלוני גז... הייתי רץ להתחבאות תחת משאית... כל רגע היה יכול לנחות עלי פגז".

5.המערער זימן לעדות בבית הדין האזורי את מר אשר ביטון ומר איגור קוצ'ין שעבדו לצידו בתקופה הרלוונטית. שניהם העידו בתצהיריהם כי בזמן המלחמה עבדו 24 שעות ביממה וכן כי "עבודתנו התבצעה בתנאי מתח וחרדה קשים, כשמסביבנו הפצצות ללא הפסקה... ההפצצות הנ"ל... גרמו לנו לעבוד בפחד וחרדת קיום אמיתיים". עוד העידו כי "עבודתנו כאזרחים עובדי צה"ל מעולם לא הייתה בתנאים כמו התנאים במלחמת לבנון השנייה".