עב"ל 38573-08-13 . ניתן ביום 09 נובמבר 2014

השופטת רונית רוזנפלד

1.השאלה העומדת לבירור במסגרת הערעור הינה, האם יש להכיר באוטם שריר הלב בו לקה המערער כפגיעה בעבודה. בית הדין האזורי דחה את תביעת המערער על סמך חוות דעת המומחה היועץ הרפואי, לפיה אין קשר סיבתי בין אירוע התרגזות חריג שאירע בעבודתו ביום 8.1.09 ובין האוטם בו לקה ביום 11.1.09 (השופטת אורנית אגסי ונציגי הציבור גב' מיכל רווה ומר אורי ארבל; בל' 5374/09). על קביעה זו סב הערעור שלפנינו.

התשתית העובדתית הרלוונטית

2.המערער, יליד 1947, הוא רופא אורולוג במקצועו. במועדים הרלוונטיים לתביעתו היה התובע סגן בכיר למנהל המערך האורולוגי במרכז הרפואי רבין. ביום חמישי 8.1.09, בשעה 14.00 בערך, גילה המערער שקיים עיכוב גדול בטיפול בחולים במרפאת הקדם ניתוח. המערער ירד במדרגות אל חדר הרופאים המרדימים ושם התעמת עם הרופאים המרדימים שנכחו שם, שלא מיהרו לעזור לו. לאחר מכן עלה במדרגות שם נתקל בפרופ' ביילין, מנהל מחלקת ההרדמה במרכז הרפואי, ודר' פאן, רופא מרדים נוסף, והטיח בהם דברים קשים בנוגע לרופאים המרדימים. כעבור זמן קצר, ראה אותו בחדרו, עמיתו למרפאה, האורולוג דר' צביקה פטר לוטבק, ציין כי הוא נראה חיוור, והציע לו לפנות למיון. המערער סירב, התאושש, סיים לטפל בחולים והלך לביתו. למחרת, יום שישי בבוקר, נכח המערער בכנס, ושם סיפר לפרופ' פנחס לבנה, מנהל המערך האורולוגי של המרכז הרפואי, ודר' גדי נוימן, סגן מנהל המרכז הרפואי, על אירועי יום אתמול. לאחר מכן חש ברע ונאלץ להתיישב ולנוח. ביום ראשון 11.1.09 התייצב המערער בעבודתו וביצע שלושה ניתוחים במהלך הבוקר. כאשר שהה המערער בביתו בשעות אחר הצהריים באותו יום הוא חש ברע ופנה לחדר מיון, שם אובחן כי הוא סובל מאוטם שריר הלב.

ההליך לפני בית הדין האזורי

3.בית הדין האזורי מינה ראשון את דר' אילן מיטס כמומחה יועץ רפואי מטעמו, למתן חוות דעתו בדבר הקשר הסיבתי בין האירועים שאירעו בעבודתו של המערער ביום 8.1.09 לבין האוטם בו לקה ביום 11.1.09. בחוות דעתו התייחס דר' מיטס לעובדות המקרה ולמחלה הכלילית ממנה סובל המערער, ובחלק הדיון קבע כך:

"מדובר בגבר בן 61 עם גורמי סיכון מובהקים, כולל עודף משקל, יתר לחץ דם, עישון כבד, סיפור משפחתי וליפידים מוגברים, סבל ממחלה טרשתית קשה בשלושת העורקים הכליליים, כולל הצרות קשה קריטית בעורק הקדמי היורד, שבאה לידי ביטוי קליני בחולשה קשה, שהיא במקרה זה אקויאלנט לתעוקת לב, שהחלה כחודש לפני האירוע והסתיימה, כאמור, באוטם קדמי מזערי בשריר הלב כ-3 ימים לאחר האירוע.

אם ניקח בחשבון את העובדה, שמדובר בגורמי סיכון מובהקים עם עדות למחלה טרשתית קשה בצנתור וקיום סימפטומים טרם האירוע בעבודה, ומאחר שמדובר במחלה בעלת אופי פרוגרסיבי – הרי שהאוטם הנידון היה בלתי נמנע ומתפתח קרוב לוודאי באופן טבעי בימים או בשבועות הקרובים למועד שבו התרחש בפועל.

אין לשלול בוודאות שהאירועים בעבודה החישו במידת מה את מועד הופעת האוטם והוו את הקש ששבר את גב הגמל דווקא ביום 11/1/09 ולא בימים שלאחר מכן.

מהאמור לעיל נראה לי שמשקל המחלות הקונסטיטוציונליות וגורמי הסיכון הוו גורם עיקרי ומכריע להתפתחות האוטם ומשקל האירועים בעבודה היה שולי."

בהמשך לכך, ובמענה לשאלות בית הדין, קבע דר' מיטס כך:

"א.מהי המחלה ממנה סבל התובע כמפורט במסמכים הרפואיים בעת אשפוזו מיום 11.01.2009?

ת.ביום 11/1/09 עבר התובע אוטם מזערי בלתי חודר בדופן הקדמי של שריר הלב.

ב. האם לדעת המומחה יש קשר סיבתי בין האירועים בעבודתו של התובע לבין האוטם שאובחן אצלו בתאריך הנ"ל?

ג. האם ניתן לומר שהאירוע בעבודתו של התובע ב- 8.1.09 המתח והוויכוח, החישו את הופעת האוטם, במועד בו הופיע, כך שאלמלא האירוע הנ"ל, יתכן שבוא האוטם היה נדחה למועד מאוחר יותר או שלא היה מופיע כלל?