ב' נ' המוסד לביטוח לאומי

השופטת רונית רוזנפלד

1.המערער הגיש תביעתו לבית הדין האזורי להכרה באירוע שאירע ביום 9.9.13 במהלכו נפגע בברכו השמאלית, כתאונה בעבודה. תביעת המערער נדחתה על ידי בית הדין האזורי, באשר לפי קביעתו, המערער לא הוכיח קרות אירוע תאונתי בעבודתו (השופטת יעל אנגלברג שהם; ב"ל 8173-07-14). על קביעה זו של בית הדין האזורי סב הערעור שלפנינו.

התשתית העובדתית הרלוונטית ופסק הדין

2.המערער הוא מורה לנהיגה. לטענתו, בשעות הצהריים ביום 9.9.13, בעת שיצא מרכבו בסמוך לבית הספר לנהיגה בו הוא עובד, הוא עיקם את רגלו השמאלית וברכו הסתובבה (להלן: האירוע). ביום 9.10.13 פנה המערער לראשונה לקבלת טיפול רפואי.

3.ביום 17.11.13 הגיש המערער תביעתו למוסד לביטוח לאומי להכיר באירוע כפגיעה בעבודה. במכתב מיום 8.5.14 דחה המוסד לביטוח לאומי את התביעה, ובו ציין כך: "מעיון בפרטי תביעתך שבידנו, לא נמצא כי האירוע הנטען על ידך בתאריך 09/09/2013, הוא זה שגרם לנזק פיזיולוגי/גופני ולאי כושר עבודה. פנייתך הראשונה לטיפול רפואי כעבור חודש ימים לא סבירה ביחס לפגיעתך הנטענת ומנתקת את הקשר הסיבתי. על כן לא אירעה לך תאונת עבודה כמשמעה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי".

4.בפסק הדין עמד בית הדין האזורי על אי התאמות בגרסת המערער אודות האירוע הנטען, כפי שמסר בהזדמנויות שונות. כך, בכתב התביעה ציין המערער כי בעת שיצא מן הרכב, רגלו התעקמה עקב מהמורה בכביש וברכו הסתובבה. לעומת זאת, בתשובה לשאלות חוקר המוסד, בתצהירו ובעדותו לפני בית הדין ציין המערער, כי בעת שירד מהרכב, הסתובבה לו הברך והוא לא יכול היה לדרוך על הרגל. מגרסאות אלה עולה כי אין המערער טוען כי נתקל במהמורה כלשהי. בית הדין ציין כי העדה מטעם המערער, גב' שוש איבגי, העידה כי לא ראתה דבר מהאירוע, וכל שציינה הוא כי ראתה את המערער נכנס בצליעה למשרד בית הספר, וכי המערער סיפר על כך שמעד. משכך, עדותה לא חיזקה את גרסתו.

בית הדין עמד עוד על הרישומים הרפואיים בעניינו של המערער, וציין כי ברישומים הרפואיים לא נרשם דבר ממנו ניתן ללמוד על כך שהמערער מייחס את הכאבים לעבודתו. בית הדין הפנה לכך שהמערער פנה לטיפול רפואי ביום 9.10.13, חודש לאחר האירוע הנטען. בתיעוד ממועד זה נרשם כי המערער פנה "עקב כאבים בברך שמאל כחודש, ביציאה מרכב כאב 'חד'". האירוע הוגדר כפגיעה בעבודה ברישומים רפואיים אך ב- 4.11.13, לאחר מספר ביקורים נוספים.

בית הדין ציין כי המערער מסר לחוקר המוסד כי לא פנה מיד לטיפול רפואי מאחר שסבל מפגיעה כזו בעבר, ברגלו הימנית, וידע למה לצפות. על רקע זה חיפש את ד"ר רוזנטל שניתח אותו בעבר, ועד לאיתורו ולקביעת התור, ביכר שלא לפנות לרופא אחר. בית הדין ציין כי הסבר זה באשר לאיחור בפניה לטיפול רפואי , אינו מניח את הדעת, ואף לא ברור כיצד המשיך המערער לעבוד ואף טס לחו"ל חרף הכאבים העזים שחש לטענתו.

על רקע השינוי בגרסאות באשר לאופן הפגיעה והגורם לה, ובהעדר כל תמיכה חיצונית לקיומה של תאונה והמועד בו אירעה, הן ברישום רפואי סמוך לאירוע, הן בעדות חיצונית אחרת, ועל רקע הפניה המאוחרת לקבלת טיפול רפואי ללא הסבר משכנע, מצא בית הדין כי המערער לא הוכיח טענתו כי אירע לו האירוע כנטען על ידו.

הערעור

5.במסגרת דיון "קדם ערעור" הסכימו הצדדים כי טיעוניהם כפי שנטענו בכתב ובעל פה, לרבות במסגרת השלמת טיעון בכתב שהגישו לאחר הדיון, ישמשו כסיכומים בכתב לפני המותב שייתן את פסק הדין. אשר על כן, ניתן בזאת פסק הדין על יסוד טענות הצדדים כאמור.