עב"ל 30310-11-12.ניתן ביום 15 יולי 2014 - פסקדין

השופטת רונית רוזנפלד

פתח דבר

1.המערערת, גב' מור עינטוב, חיילת משוחררת, עבדה כמתדלקת בתחנת דלק בתקופה שמחודש מרץ 2010 ועד נובמבר 2010. תביעתה למענק עבודה מועדפת נדחתה על ידי בית הדין האזורי, משלא ענתה על הנדרש לעניין הזכאות למענק. בקשר לכך קבע בית הדין האזורי כי המערערת לא עבדה במתכונת העבודה הרגילה הנהוגה בענף, וכן לא עבדה במתכונת העבודה הרגילה הנהוגה בתחנת הדלק שבה הועסקה (השופטת רחל בר"ג-הירשברג; בל' 9713-10-11). על קביעות אלה של בית הדין האזורי סב הערעור שלפנינו.

התשתית הנורמטיבית

2.הזכאות למענק עבודה מועדפת מעוגנת בהוראת סעיף 174 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995. על פי הוראת הסעיף, על המבוטח, שהוא חייל משוחרר משירות סדיר, לעבוד בעבודה שהוגדרה כעבודה מועדפת, במשך 6 חודשים לפחות, מתוך שנתיים מיום שחרורו. על תכלית הוראת החוק בדבר תשלום המענק ניתן ללמוד מדברי ההסבר להצעת החוק לפיהם:

"החוק המוצע נועד לעודד חיילים משוחררים במשך שנתיים מיום שחרורם מהשירות הסדיר, להשתלב במקומות ובסוגי עבודה שייקבעו כעבודה מועדפת, מתוך התחשבות בצרכי המשק. חייל משוחרר שייענה להצעת שירות התעסוקה ויעבוד בעבודה מועדפת כאמור, יהיה זכאי למענק.

תשלום מענק זה יהווה תמריץ לחייל משוחרר לצאת לעבודה שאינה "עבודה מתאימה" כמשמעותה בחוק אך מאידך היא עבודה מועדפת לצרכי המשק, וזאת במקום לקבל דמי אבטלה להם הוא זכאי" (הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 48), התשמ"ב-1982, ה"ח 1592).

תכליתו של סעיף 174 קיבלה לא פעם ביטוי בפסיקתו של בית דין זה, בציינו כי התכלית הינה "לעודד חיילים משוחררים לאחר שירות החובה, שנכפה עליהם מכוח חוק שירות הביטחון, להשתלב במקומות ובסוגי עבודה שנקבעו כעבודה מועדפת, מתוך התחשבות בצורכי המשק" (ראו למשל עב"ל 20344/97 המוסד לביטוח לאומי - מלכה, פד"ע לד' 633, 635 (1999); עב"ל 1188/04 המוסד לביטוח לאומי - חורי ואח', מיום 15.2.2005, בפסקה 8).

3.למעט ציון התקופה בת 6 חודשים אותה על החייל המשוחרר למלא על מנת לזכות במענק, אין בהוראת החוק קביעה בדבר מספר ימי העבודה, מספר שעות העבודה או היקף המשרה הנדרשים לעניין הזכאות. לשאלה זו נמצא מענה בהלכה הפסוקה הנסמכת על התכלית העומדת ביסוד תשלום המענק. וכך נקבע לעניין זה בפסק הדין בפרשת גוטמן:

"משתכלית מתן מענק העבודה המועדפת או הנדרשת, הינה הפניית חיילים משוחררים לעבודה בסוגי העבודות ובמקומות העבודה, כמפורט בתקנות ובלוח ח', החסרים עובדים, נוכח נחיצות ביצוע אותן עבודות באותם מקומות למשק המדינה וכלכלתה - בחינת ימי העבודה ושעות העבודה במשך תקופת העבודה המועדפת או הנדרשת, צריכה להיקבע בעיקרו של דבר, לאור האופן בו עובד רגיל היה עובד במשך תקופה בת ששה חודשים באותה עבודה ובאותו ענף" (עב"ל 314/99 המוסד לביטוח לאומי – מיכל גוטמן (היימן), מיום 7.11.2002 בפסקה 5(ה)(2), להלן: פרשת גוטמן).

בהמשך לכך נפסק בפרשת אמיר, כי הזכאות למענק עבודה מועדפת קמה למי שמועסק בה במשך 6 חודשים לפחות במתכונת של ימי עבודה מלאים, כמקובל באותו ענף ובאותו מקום עבודה. וכך בלשון פסק הדין:

"אף שהדבר לא נאמר במפורש, הגיון הדברים מלמד שמענק ניתן למי שמועסק בעבודה מועדפת משך תקופת הזמן הקבועה בחוק; אך במתכונת של ימי עבודה מלאים. אכן, בענפים שונים של עבודה יכול משכו של יום העבודה להיות שונה, בהתחשב בטיב העבודה, בשעות העבודה (עבודת יום או עבודת לילה) בסוג העבודה וכיוצאים באלה פרמטרים. בפסיקת בית הדין הארצי נקבע כי "בחינת ימי העבודה ושעות העבודה במשך תקופת העבודה המועדפת או הנדרשת, צריכה להיקבע בעיקרו של דבר לאור האופן בו עובד רגיל היה עובד במשך תקופה בת ששה חדשים באותה עבודה ובאותו ענף" (עב"ל 314/99 המוסד לביטוח לאומי – גוטמן; טרם פורסם). פשיטא שפסיקה זו מדברת על מציאות ריאלית הרווחת בכל ענף וענף ואין הפסיקה מכוונת לאפשר יצירת "ענפי" עבודה מקומית ומיוחדים לקהילה נתונה" (עב"ל 198/05 המוסד לביטוח לאומי – יסמין אמיר ואח', מיום 25.1.2006, בפסקה 6. להלן: פרשת אמיר. ההדגשות במקור, ר.ר.).