ח' נ' המוסד לביטוח לאומי

  השופט אילן איטח

• לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב-יפו (סגן הנשיא (כתוארו אז) שמואל טננבוים; ב"ל 52621-05-15), שבו נדחתה תביעת המערערת להכיר בליקוי הנפשי ממנו היא סובלת כפגיעה בעבודה.

   

  רקע עובדתי

• המערערת, ילידת 1964, עבדה במועד הרלוונטי כמנהלת חשבונות במשרד רואי החשבון אייל פרולינגר שירותי ניהול בע"מ (להלן - המשרד) בו היו שותפים רו"ח אייל רז ורו"ח אייל פרולינגר.

• המערערת עבדה במשרה מלאה בימים א'-ה' בין השעות 8:00 עד 16:00, עת לקראת הכנת דוחות המע"מ (עד ה- 15 לחודש), שעות העבודה היו ארוכות יותר.

• מלבד המערערת הועסקו במשרד כ- 20 עובדות, כשכל עובדת טיפלה במספר לקוחות.

• בימים 20-23 במרץ 2012 היה על המערערת להכין מאזן לאחד מלקוחותיה (להלן - הלקוח). לטענתה, במהלך הכנת המאזן התברר שיש סעיפים פתוחים שלא הייתה להם אסמכתא בקבלות ואישורים. נוכח האמור, נגרם מצב שבו גדלה יתרת חוב הבעלים בסכום ניכר שגרר אחריו צורך בתשלום מס גבוה. מוסיפה המערערת וטוענת כי הלקוח ששמע על כך כעס מאד, וביקש לראות את כל המסמכים על מנת לתקן את הטעות לדעתו. הלקוח שלח מסמכים שהמערערת העבירה לרו"ח רז, והמערערת התבקשה לבצע העברת יתרות משנה קודמת. לגרסת המערערת כל הפעולות קבלו את אישורו של רואה החשבון רז.

• עוד טוענת המערערת כי במהלך העבודה על תיק הלקוח, גילתה שהוא לא שילם שכר טרחה במשך כ- 3 חודשים ולכן פנתה אליו במייל בבקשה שיסדיר את התשלום למשרד. תגובתו של הלקוח הייתה "תבדקי טוב לפני שאת פונה אליי". עוד טענה המערערת כי במהלך הטיפול בלקוח, קיבלה מייל עם צילום מכתב של חוב ממע"מ של כמה מאות שקלים כשעל גביו כתב הלקוח "מה זה עכשיו???". המערערת השיבה לו במייל שזוהי תוצאה של הדו"ח המתקן בעקבות המאזן.