עב"ל 17185-01-25

השופטת חני אופק גנדלר

1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי באר שבע (השופט יעקב אזולאי; ב"ל 48934-07-21 וב"ל 49229-07-21), בגדרו נדחו שתי תביעות המערער: האחת, להכרה בליקוי השמיעה ובטנטון בהתאם לתנאים הקבועים בסעיף 84א לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: החוק או החוק לביטוח לאומי) (ב"ל 48934-07-21); השניה, להכרה בליקוי בכתפיים ובצוואר כפגיעה בעבודה, בהתאם להוראות סעיף 79 לחוק ובהתאם להלכת המיקרוטראומה (ב"ל 49229-07-21). הדיון בהליכים אוחד בהתאם להחלטת נשיא בית הדין האזורי באר שבע דאז מיום 30.8.21.

2. השאלות העומדות במוקד הערעור הן: ראשית, האם עלה בידי המערער להוכיח כי בעבודתו היה חשוף לרעש מזיק בהתאם לקבוע בסעיף 84 לחוק; שנית, האם עלה בידיו להוכיח תשתית עובדתית לעניין הליקוי בכתפיים ובצוואר כפגיעה במסגרת עילת המיקרוטראומה. להלן נדון בשתי הסוגיות בנפרד.

3. ברקע הדברים, וכעולה מפסק דינו של בית הדין האזורי, נציין כי המערער, יליד 7.11.53, עבד במפעל קופולק (להלן: המפעל) במשך 31 שנים (1989-2020). תחילה, כמלגזן ומחסנאי, ובהמשך כעוזר מנהל מחסן.

   (א) הליקוי בשמיעה והטנטון

    

   (א)(1) כללי

4. סעיף 84א לחוק קובע, בין היתר, מספר תנאי סף להכרה בליקוי שמיעה כפגיעה בעבודה, וכך בין היתר נאמר בסעיף 84א(א)(1)-(2) לחוק:

   "(א) אין רואים בליקוי שמיעה שעקב חשיפה לרעש, תוצאה של פגיעה בעבודה אלא אם כן התקיימו כל אלה –

    

   (1) המבוטח נחשף בעבודתו לרעש התקפי ומתמשך, העולה על המותר לפי סעיף 173 בפקודת הבטיחות בעבודה (נוסח חדש) התש"ל – 1970 (להלן – רעש מזיק)

    

   (2) כושר השמיעה פחת, בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים".