פלוני נ' ועדת האתיקה הארצית של לשכת עורכי הדין

לפניי ערעור על פסק דינו של בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין בישראל (להלן: בית הדין הארצי) בתיק בד"א 26/20 מיום 11.8.2020, לפיו קיבל בית הדין את ערעור המשיבה על זיכויו של המערער בתיק בד"מ 40/18 של בית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין בירושלים (להלן: בית הדין המחוזי), והרשיע את המערער בעבירה בניגוד לכלל 26 (רישא) לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית) תשמ"ו-1986 (להלן: כללי האתיקה);

כמו כן מתייחס הערעור לפסק דינו של בית-הדין הארצי מיום 6.6.2021 בתיקי בד"א 5/21 ו- 7/21, לפיו נדחה ערעורו של המערער על חומרת העונש שנגזר עליו בבית הדין המחוזי בתיק בד"מ 40/18, במקביל לדחיית ערעור המשיבה על קולת העונש.

ההליכים בבתי הדין המשמעתיים של לשכת עורכי הדין

נגד המערער הוגשה על ידי המשיבה קובלנה בתיק בד"מ 40/18 של בית הדין המחוזי, בגין התבטאויות כלפי עו"ד xxx, במסגרת הליך אחר שהתקיים נגד המערער בבית הדין המחוזי (בד"מ 19/14) בו שימש עו"ד פלוני כב"כ המשיבה. על פי הנטען בכתב הקובלנה, בדיון שהתקיים באותו הליך ביום 8.6.2017 התבטא המערער כלפי עו"ד פלוני בצורה בוטה, בלתי הולמת ומאיימת, באמרו: "והאיש הזה בצורה דורסנית לא הניח ואני אומר לכם פה בטיעון לעונש אני לא אניח לו לעולם. הוא ישלם. מי שהיה מעורב בזה ישלם עד תום. אין לי רחמים".

כתב הקובלנה ייחס למערער עבירות על כללי האתיקה, לפי סעיף 24 (איסור על איומים), סעיף 26 (פגיעה ביחסי חברים), סעיף 61(3) (התנהגות שאינה הולמת את מקצוע עריכת הדין), וסעיף 53 (פגיעה בכבוד מקצוע עריכת הדין).

בית הדין האזורי קבע כי הדברים המיוחסים למערער אכן נאמרו וכי אינם ראויים, אך אינם נכנסים לגדר של עבירה משמעתית של איומים.

לגבי העבירות האחרות שיוחסו למערער, נקבע כי יש לזכות את המערער גם מהן, מאחר שאין להרשיע רק בעבירת "סל" גורפת כאשר מעשה או מחדל של עורך דין אינו נתפס ברשתו של כלל מוגדר, וכי אמירתו של הנקבל הינה בבחינת הנסבל ואין להרשיעו אף בעבירות אלה.

לפיכך זיכה בית הדין המחוזי את המערער מכל העבירות שיוחסו לו.

ערעורה של המשיבה על הזיכוי, בבית הדין הארצי, בד"א 26/20, התקבל בחלקו.

לגבי עבירת האיומים, קבע בית הדין הארצי כי בית הדין המחוזי בחן את כל נסיבות העניין ומסקנתו מצויה במסגרת הסבירות, ולפיכך אין להתערב בה. בית הדין הארצי אף אישר כי משזוכה המערער מעבירת האיומים, שהיא העבירה העיקרית, אין מקום להרשיעו ב"עבירת סל" אחרת.