עאסלה ואח' נ' מחמוד אברהים ואח'

פסק דין

התובעים, אב ובנו, הגישו תביעה כספית כנגד הנתבעים שהינם בני זוג, לתשלום דמי שכירות, הוצאות בגין צריכת חשמל, הוצאות ניקיון ועוגמת נפש.

התובע 2 הינו המחזיק בפועל בדירה נשוא התביעה שבכפר עראבה והוסמך מטעם התובע 1, שהינו הבעלים שלה, להתקשר עם הנתבע 1 (להלן – "הנתבע") בהסכם להשכרתה. בין הצדדים – התובע 2 והנתבע - נחתמו מספר הסכמי שכירות במרוצת השנים שעל פיהם הושכרה לאחרון הדירה שבנדון ובה התגורר יחד עם אשתו הנתבעת 2 וילדיו עד ליום 20/10/2010.

לאחר שמיעת העדים, הסכימו התובעים לקבל המלצת בית המשפט לחזור בהם מחלק התביעה המתייחס לתשלום דמי שכירות, והמחלוקת היחידה נסבה למעשה על ההוצאות בגין צריכת החשמל לגבי חודשים אחדים מתקופת השכירות כאשר יתר רכיבי התביעה נזנחו בסיכומים.

אפתח בטענותיהם המקדמיות של הנתבעים בקשר למעמדו של התובע 1 כצד לא רלוונטי להליך ובקשר להעדר עילת תביעה נגד הנתבעת 2 (להלן – "הנתבעת") כמי שמעולם לא הייתה צד להסכמי השכירות. הנתבעים לא הכחישו בכתב הגנתם את הטענה כי התובע 1 הוא הבעלים של הדירה, וכל שטענו הוא כי הסכמי השכירות שנחתמו מעת לעת נעשו עם התובע 2, בנו של התובע 1. לפיכך אני מוצאת כי כל ההסתייגות שהעלו הנתבעים בסיכומיהם ביחס למעמדו של התובע 1 הן הסתייגויות מיותרות ואינן רלוונטיות.

אשר לנתבעת - מתברר כי הנתבעת איננה צד להסכמי השכירות שנחתמו עם התובע 2, היא לא חתומה עליהם ושמה לא הוזכר בהם כלל וכלל. ואולם, התביעה (המקורית והמתוקנת) הוגשה נגד הנתבעים בשתי עילות: עילה חוזית ועילה מכוח עשיית עושר ולא במשפט. ומכאן, שגם אם ברור לפי הנסיבות כי עילת התביעה החוזית אינה יכולה לעמוד כלפי הנתבעת, הרי שלא כך הוא הדבר ביחס לעילה השנייה בדבר עשיית עושר ולא במשפט, שכן אין חולק כי הנתבעת צרכה יחד עם בעלה חשמל בתקופת השכירות הרלוונטית, ואם יתברר כי נותר חוב שלא סולק בגין צריכה זו, הרי שעל הנתבעים לשאת בחוב זה באופן הדדי.

וכעת למחלוקת גופה. בעוד שהתובעים טוענים כי הנתבעים לא שילמו בעד צריכת החשמל בגין חלק מהתקופה, טוענים הנתבעים כי לא נותר כל חוב בגין צריכה זו שכן שילמו את חובותיהם באופן שוטף, בין בכסף מזומן לידי התובע 2 ובין בתשלום החשבונות ישירות. עוד טוענים הנתבעים, כי חשבונות החשמל עליהם מתבססים התובעים לביסוס החוב לא מתייחסים לדירה שהושכרה להם אף לא לתקופת השכירות הרלוונטית.

אגב כך אוסיף, כי בחקירתו הנגדית העלה הנתבע לראשונה פרטים נוספים ביחס לחוב החשמל, כגון שמבדיקה שעשה כביכול בחברת החשמל יחד עם התובע 2 נמסר להם כי החשבונות ששולמו בעבר מתייחסים למספר מונה אחר מזה המצוי בפועל בדירה, ולכן בקש מהתובע 2 לבדוק אם אכן נותר חוב כלשהו בגין חשמל.

לאחר ששקלתי טענות הצדדים, נחה דעתי לקבל את התביעה בקשר לחוב החשמל. התובעים הציגו מספר חשבונות המלמדים על אי תשלום חובות החשמל לחודשים אחדים מתוך התקופה שבה אין חולק כי אכן התקיימו יחסי שכירות בין הצדדים. יתרה מזאת, בכל החשבונות צוין אותו מספר עמוד חשמל, מספר 390, שלגביו אישר הנתבע בעדותו לפניי כי הוא עמוד החשמל שנמצא בסמוך לדירה המושכרת.

די באלה כדי לבסס את טענת התובעים ולהעביר את נטל הראיה לכתפי הנתבעים להוכיח כי שילמו בעד צריכת החשמל בכל התקופה וכי לא נותר חוב כאמור בגין חשמל.

הנתבעים בתורם לא צירפו כל אסמכתא המבססת את טענתם כי החשבונות לא מתייחסים לדירה שבנדון, אף שאין חולק כי החשבונות מתייחסים לעמוד החשמל שבסמוך לדירה. זאת ועוד, הנתבעים לא טרחו לציין מהו מספר המונה שבגינו שילמו בעבר חשבונות החשמל, לא ציינו מהו מספר המונה 'הנכון', ולא דאגו לצרף אשור מטעם חברת החשמל כי אין חוב כלשהו בגין המונה 'הנכון' לגבי התקופה הרלוונטית לשכירות.

אגב כך אוסיף, כי גם מדברי הנתבע בעדותו בבית המשפט ניתן להבין, כי אפילו הוא עצמו אינו בטוח לגבי סילוק כל חוב החשמל וביקש לשם כך מהתובע 2 לברר עבורו אם נותר חוב כלשהו.

מאחר שהנתבעים אינם מתכחשים לטענה כי היה עליהם לשאת בהוצאות החשמל בתקופת השכירות, ומאחר שלא הוכח כי סילקו את מלוא החוב, אני מחייבת אותם בתשלום שני הסכומים ששולמו בפועל על ידי התובעים (לפי מוצג ת/1) בסך של 3,174 ₪.

וכעת למחלוקת האחרונה שנותרה על הפרק והיא, האם זכאים הנתבעים לקיזוז חוב החשמל מהסכומים שהנתבע זכאי לקבל מאת התובעים או מי מהם בגין עלות עבודות השיפוצים שבוצעו על ידו ועל חשבונו, הן בדירה נשוא הדיון והן בדירתו של התובע 2, בסכומים המגיעים לעשרות אלפים?

המענה לשאלה זו הוא שלילי. זאת משום שהנתבע לא עמד בנטל ההוכחה הראשוני המוטל עליו כמי שמעלה טענת קיזוז. כך למשל, הנתבע לא צרף ראיות כלשהן בנדון ולא מסר פירוט בסיסי ביותר לגבי מהות העבודות, שעות העבודה שהושקעו, עלות החומרים שהושקעו וכיו"ב.

למעשה, טענותיו של הנתבע בנדון נסמכות על הערכה עצמית שלו לגבי אומדן העבודות והן נותרו בגדר טענות כלליות ביותר וללא בדל ראיה. ויודגש, אומנם הנתבע ביצע עבודות שפיצוים נרחבות בדירה, ועל כך אין חולק, ואולם מהסכם השכירות הראשון שנחתם עמו עולה כי כנגד השקעתו בדירה הוא הופטר מתשלום דמי שכירות מחודש 07/2004 ועד לחודש 06/2008 והחבות החוזית לתשלום דמי השכירות החלה רק בחודש 07/2008 ועד תום תקופת השכירות.

על יסוד כל האמור לעיל אני דוחה טענות הקיזוז של הנתבעים.

סיכומו של דבר, אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים סך של 3,174 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום הגשת התביעה המקורי ועד היום. לסכום זה יש להוסיף שכר טרחת עו"ד בשיעור של 23.6% כולל מע"מ (שהם 20% ומע"מ) והחזר כל סכום ששולם בגין אגרה כשהוא משוערך נכון להיום.

הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין, שאם לא כן יישא כל סכום שלא ישולם במועדו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא העתקים מפסק הדין לב"כ הצדדים.