עאמר בדיר נ' המוסד לביטוח לאומי - פסקדין

פסק דין

1.גב' סארה עמאר בדיר (להלן – התובעת) הגישה תביעה נגד המוסד לביטוח לאומי (להלן – הנתבע) לתשלום דמי פגיעה בגין תאונה מיום 2.11.11.

2.משדחה הנתבע את תביעת התובעת בנימוק "על פי האמור בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, "תאונת עבודה" היא תאונה שאירעה לעובד שכיר תוך כדי ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו. מעיון בפרטי תביעתך ומבירורים שנערכו לא הוכח, לדעתי, שנגרם אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודתך", הגישה היא תביעה לבית הדין.

3. בתיק זה העידו, מטעם התביעה, התובעת בעצמה והגב' זיוה דמבובסקי. הנתבע לא הביא עדים מטעמו.

4. מתצהיר התובעת עולות העובדות כלהלן –

א.התובעת הינה אחות במקצועה ומשמשת כאחראית משמרת בחדר מיון בבית החולים סורוקה.

ב.ביום 2.11.11 הגיעה התובעת למשמרת לילה אשר מתחילה בשעה 22:30 ונמשכת עד 07:00 בבוקר.

ג.בעת שהתובעת עזרה לאחות בשם זיוה (להלן – זיוה), אשר עבדה עמה באותה המשמרת, לטפל בחולה קשה במיון, הגיעה למיון חולה בכיסא גלגלים שסבלה מקוצר נשימה. התובעת אמרה לאחות זיווה שהיא עוזבת אותה ופנתה לעזור לחולה עם קוצר הנשימה.

ד.התובעת אמרה למלווה לסייע לה בהרמת החולה אולם, לאחר שהרימה את החולה, התברר לתובעת כי הרימה אותה לבד וכי המלווה לא הבינה אותה.

ה.באותו רגע חשה התובעת כאב חד בגבה ובידה. התובעת נתמכה במיטה והמשיכה לטפל בחולה, חיברה אותה לחמצן ולמוניטור ונשארה עמה עד שהתייצבה. לאחר מכן, חזרה התובעת לתחנת האחיות, התיישבה והתכופפה מפאת הכאב.

ו.זיווה פנתה לתובעת ושאלה מה קרה והתובעת השיבה שהרימה את החולה במיטה 13 וכואבים לה היד והגב. התובעת נטלה תרופות נגד כאבים והמשיכה, על אף הכאבים, לעבוד שכן היא מסורה מאוד לעבודתה והחולים חשובים לה.

ז.בשש בבוקר, לקראת סוף המשמרת, פנתה התובעת לאורטופד לצילום היד, שכן היא כאבה לה. האורטופד גיבס לתובעת את היד ורשם לה תרופות לכאבים. התובעת לא שיתפה את האורטופד בכאבי הגב שלה שכן ידעה בעצמה איזה תרופות עליה ליטול.

ח.התובעת ישבה בביתה עשרה ימים כשידה מגובסת ועם כאבי גב, נטלה תרופות ונחה. התובעת לא ידעה, באותה עת, שהיא סובלת מפריצת דיסק כתוצאה מהאירוע.

ט.ביום 13.11.13 חזרה התובעת לעבודתה והורידה את הגבס. במהלך המשמרת התגברו כאבי הגב עד למצב בו לא יכולה היתה להרים את רגלה. התובעת נשלחה לבדיקת סי.טי אשר העלתה כי התובעת סובלת מפריצת דיסק.

י.למרות הכאבים, המשיכה התובעת לעבוד אך עבדה בקבלה. למחרת, פנתה לאורטופד שהציע שתנוח בבית עם טיפול תרופתי. התובעת לא הסכימה והמשיכה לעבוד ולקבל זריקות בתחילת המשמרת, וכן טופלה בפיזיותרפיה והכל על מנת לא להחסיר מעבודתה.

יא.התובעת המשיכה לעבוד עד ליום 27.11.11, אז הגיעה למסקנה כי היא אינה מסוגלת להמשיך לעבוד מבלי לפגוע בחולים בהם היא מטפלת שכן היא אינה מסוגלת לתפקד באופן מלא.

יב.התובעת החלה בטיפולי כירופרקטיקה פרטיים על מנת לחזור מהר ככל שניתן לעבודתה ולא חשבה לתבוע את המוסד לביטוח לאומי. גם כאשר שברה את ידה בשנת 2008 המשיכה לעבוד וכלל לא ידעה שהמעסיק פנה לביטוח לאומי.

יג.לאחר שהתברר כי פריצת הדיסק בשל התאונה אינה ניתנת לטיפול ללא ניתוח, פנתה התובעת לקבלת עזרה.

יד.בעת שהגישה את התביעה לדמי פגיעה אמרה התובעת לפקידה מהביטוח הלאומי שאין עדים לתאונה שכן לא ידעה שהאחות זיווה ראתה אותה מרימה את החולה. רק לאחר שהביטוח הלאומי דחה את התביעה, שאלה התובעת את זיווה אם היא זוכרת את האירוע והיא השיבה בחיוב.

טו.התובעת עברה ניתוח קשה אשר לא צלח והיא טרם חזרה לעבוד באופן מלא כבעבר.